״אין לו את המוטיבציה שהייתה לו״

מה שמאפיין כדורגלן צעיר זה הלהט והתשוקה לעשות את מה שהוא אוהב, ואת מה שכל ילד שני חולם לעשות- להיות כדורגלן פעיל, לתת גולים ולרוץ לקהל.

אבל מה קורה כשהלהט הזה פוחת עם הזמן?

רצה הגורל ואחרי כמה שנים בתחום מסוים אתה עשוי לחוות דעיכה/שחיקה במוטיבציה. במקרים מסוימים ההורים שרגילים לתת ולהשקיע ולרוץ אחרי הילד לכל מקום, פתאום מרגישים שהם רוצים יותר ממנו.

חלק מההורים עשויים להרגיש תחושת אכזבה: איך הוא מוות ככה מהר? ועשויים להיכנס לפאניקה שאולי עובר עליו מה שהם לא יודעים.

חלק מהם עשוי להרגיש אפילו תחושת כישלון מה עשיתי לא בסדר״? ״איך זה התפספס״?.

היה לי חשוב לכתוב לפניכם כמה סיבות אפשריות לכך, וגם קצת להרגיע אתכם.

בשלב מסוים ספורטאי מבין שהקריירה עוברת משלב של הנאה וכיף לשלב שבו יש דרישות מסוימות, חלקן גבוהות, ולא בטוח שהוא מוכן לשלם את המחיר. לדוגמה, זה שאתה אוהב לבשל לא אומר שאתה מוכן לפתוח מסעדה.

בשלב זה שחקנים מבינים שדרושה מהם רמת מחויבות אחרת, מי שלא מוכן או רוצה, באופן טבעי יחווה ירידת במוטיבציה.

סיבה שניה – הוא מרגיש שאתם רוצים יותר ממנו. קובעים לו מאמנים, מלהיטים אותו לקראת משחק, מנסים לנהל אותו ולקבוע לו תוכניות מנוגדות לרצונותיו. באופן טבעי עשויה להתפתח ״התנגדות״ להשקיע.

סיבה שלישית ומעניינת – פחד להצליח. השקעה גדולה חותר מביאה איתה ציפייה גדולה יותר לתוצאות. חשוב להבין במצב כזה האם בשרות הכדורגלן הכלים להתמודד עם מה שמביאה איתה הצלחה.

הורים יקרים, הכתבה היא טור דעה שמבוסס ניסיון מאות תהליכי אימון וליווי הורים וספורטאים. נסו לאמץ והתנסו בתובנות. מוזמנים לשתף אותי במקרים פרטניים בהם תצטרכו עזרה, בפנייה דרך האינסטגרם או האתר.