תפקיד עוזר המאמן הוא לא רק לסדר קונוסים

לכל שף יש סו שף, לכל טייס יש טייס משנה, לכל מנכ"ל יש עוזר מנכ"ל, ולכל מאמן אמור להיות עוזר מאמן אך לא כך הדבר. ההתנהלות במועדונים היא שונה לגביי עוזרי מאמנים ואני רוצה להניח שמועדונים שבוחרים לא להשתמש בשירותיו של עוזר מאמן בשנתונים השונים, עושים זאת מטעמים כלכליים בלבד.

אם תפקידו של מאמן הוא תפקיד כפוי טובה, הרי שתפקידו של עוזר מאמן הוא תפקיד כפוי טובה כפליים. השכר הוא זעום עד כדי מעליב, ובמקרים רבים המאמן דומיננטי כל כך שעוזר המאמן נשאר ללא סמכויות. היחס של השחקנים אל עוזר המאמן תלוי הרבה ובעיקר במאמן שלצידו. וזאת בשל העובדה שתפקיד עוזר המאמן אינו מוגדר.

את העוזרים ניתן לחלק לשניים –העוזר הפאסיבי והעוזר האקטיבי. העוזר הפאסיבי יהיה אחראי על הצד האדמיניסטרטיבי בלבד. הוא יהיה כפוף למאמן ויתעסק בכל הפרוצדורה מסביב – רק לא באימון עצמו. שווה ערך לגננת בגן ועוזרת גננת. עוזרת הגננת תחליף חיתולים, תנקה שירותים, תחליף בגדים לילדים, בעוד שהגננת תהיה אחראית על התכנים.  אם המאמן יחליט לשמור על חלקת האלוהים הקטנה שלו ולא ישחרר, עוזר המאמן יהיה כמו עוזרת הגננת – מצד אחד אהוב ומהעבר השני ממלא תפקיד ארגוני בלבד.

לעומת זאת, קיים העוזר האקטיבי- שמצליח לחיות את הקבוצה, מגיע לאימונים לפני כולם ועוזב אחרי כולם, ויוצא להשתלמויות. הוא עוזר למאמן בפיתוח תרגילים ואסטרטגיה, מזהה חוזקות וחולשות אצל שחקנים, מקדם את הקבוצה ומסייע לפעילותה התקינה. בפועל, עוזר מאמן צריך לאזן את המאמן. וכשאין התאמה בין שניהם- הדבר יבלוט לעין ויבוא לידי ביטוי בתוצאות על המגרש.

עידו ג'אן הוא דוגמא מובהקת לעוזר מאמן צעיר ונחוש שמביא הרבה כבוד לתפקיד. הוא משתייך לסוג המאמנים האקטיביים שדיברנו עליהם, ומספיק לראות אותו בפעולה כדי להבין שתפקיד עוזר המאמן הוא רק קרש קפיצה עבורו. הוא רק בן 18 והתחיל את קריירת האימון שלו בשלב שבני גילו עדיין מתרוצצים על המגרש כשחקנים. מגיל קטן עידו הלך עם אבא שימי שהוא מאמן כדורגל בעצמו למגרשים, והיה מחמם השוערים של אבא ועוזר המאמן הלא רשמי שלו.

עידו שיחק כשוער מגיל 7 במכבי נתניה, טוברוק, פרדסייה ומכבי השרון. בגיל 16.5 הוא עזב את המשחק הפעיל בשל הליך רפואי שעבר, והודעת ווטצאפ של חיפוש מאמן לביה"ס לכדורגל בנתניה, גרמה לו להציע את עצמו ולהבין שזה הייעוד שלו.

הוא התחיל כעוזר מאמן בטרום ג' מכבי נתניה לצד המאמן דניאל סבח שהאמין בעידו ונתן לו הרגשה של מאמן ראשי. השנה הוא הוקפץ לנערים א' לצידו של יוסי טוויל שאהב את ההערות של הבחור הצעיר במגרש וזיהה את הפוטנציאל, אולם בהמשך טוויל עבר לאימון הנוער בב"ש ויוסי בן שטרית החליפו בתפקיד.

עידו, האם יש התאמה מיוחדת שצריך לעשות במעבר בין שחקן למאמן?
"אני חושב שבתור שוער אתה סוג של מאמן על המגרש. אתה רואה את המשחק מאחורה, ואתה מכוון את השחקנים. לכן השינוי מבחינת הבנת המשחק הוא פחות גדול. ההתאמה היא מכיוון שאתה עובד עם ילדים ובסופו של דבר צריך להבין מה עומד מאחורי כל ילד ולאחר מכן להבין מה עומד מאחוריו כשחקן".

אין ספק שהקפיצה מטרום ג' לנערים א' היא קפיצה גדולה. האם יש הבדל בדרישות ממך כעוזר מאמן עם הצעירים, לבין עוזר מאמן עם השחקנים בשנתם האחרונה לפני המעבר לנוער?
"ההבדל בדרישות בין צעירים לבוגרים הוא קודם כל באינטנסיביות. חמישה אימונים בשבוע לעומת שלושה. עם הבוגרים אנחנו מייצרים שחקנים לנוער כי זו בעצם המטרה שלנו. לצעירים יותר צריך לתת את הבסיס, ללמד אותם את רזי הכדורגל. המאמנים שעבדתי לצידם העניקו לי סמכויות, כיוונו אותי בתחילת דרכי מה נכון לעשות ומה לא, נתנו לי לעשות חימום לשחקנים, ולמדתי מהם המון. הם פרגנו לי ולא נתנו לי להרגיש חסר ניסיון. תפקיד עוזר המאמן הוא לא לסדר קונוסים ,עוזר מאמן בא להתגלח על הזקן של המאמנים בכדי להפוך למאמן משודרג."

עד כמה אתה מעורב בהחלטת ההרכבים? מה היא חלוקת התפקידים? והאם נכון לומר שעוזר ועוזר מאמן הם השוטר הטוב והשוטר הרע?
"אני מעורב בהחלטת ההרכבים. כשאני רואה שחקן שפחות מתאים אני מעיר למאמן ואנחנו תמיד יושבים על ההרכבים יחד ובונים שיטת משחק. אתן דוגמה – במשחק האחרון ששיחקנו נגד בני יהודה, הייתה החלטה להוציא את עומר סולימני בתוצאה 1-0 לנו, אני התעקשתי שהוא יישאר במגרש וסולימני גמל לנו כשנתן עוד גול וניצחנו את המשחק בתוצאה 2-0.
אני צריך ורוצה להגיד תודה לישראל צרפתי שמאמין בי ונותן לי את כל הכלים להצליח ורואה בי כמאמן עתיד. הוא הגיע והרים את המועדון מאוד גבוה .אני מאמין בעבודה קשה , אני מאוד נוכח במגרש, מחלק הוראות, נוקשה עם השחקנים כשצריך ויודע לתת מילה טובה כשמתבקש" .

בגילך הצעיר, עד כמה אתה מצליח להיות סמכותי עם נערים שפער הגילאים ביניכם כל-כך קטן?
"כשאני מגיע למגרש אני מסיר את הדבר הזה שנקרא גיל. גיל הוא בסופו של דבר, רק מספר. אני מסתובב הרבה בין אנשים בוגרים יותר ממני. השחקנים מאוד מכבדים אותי. בשבוע של המשחק עם בני יהודה העברתי 2 אימונים לבד. השחקנים לדעתי מאוד מעריכים אותי ואוהבים אותי ואנחנו לא מסתכלים על הגיל, אנחנו מסתכלים על ידע בכדורגל והבנת משחק".

השנה אבא מאמן את קבוצת נערים ג' בהפועל כפ"ס. יש סיכוי שנראה אותך באחד מן הימים עוזר של אבא?
"אני חושב שאבא מעדיף לגדל את הדור הצעיר וללמד אותם את יסודות הכדורגל. אני רוצה להתמקצע בכדורגל התחרותי. לי ולאבא יש קריירות נפרדות. אנחנו מאוד אוהבים לשחק כדורגל התקפי, ואוהבים ללמד כדורגל הניצחון פחות חשוב. שנינו אוהבים קצב גבוה.
אבא תמיד נתן לי את ברכת הדרך במגרש. ואנחנו מייעצים אחד לשני. כבר יצא לי להציע לאבא שלי תבניות התקפה שהוא אימץ ולימד את הקבוצה שלו".

מה הוא הערך המוסף שעידו מביא לקבוצה? עד מתי תהיה עוזר מאמן? ומה הם החלומות שלך?
"הערך המוסף שאני מביא הוא ראיית השחקנים כבני אדם .אם ארצה להעיר לשחקן אני אקח אותו הצידה ואעיר. יש יתרון למאמן שהיה שחקן מכיוון שהוא מכיר את חדר ההלבשה ואת אורח חייהם והרגשות שלהם. חשוב לי לאחד את כולם. כרגע אני צובר ניסיון ולומד מהמאמנים, ואני שואף להיות מאמן של קבוצת בוגרים בליגת העל".