רק חשיפה מבדילה בין קבוצה ראשונה לשנייה

בקיץ של שנה שעברה, חווה מועדון הכדורגל עירוני מודיעין זעזוע כששחקנים רבים עברו למחלקות הנוער השונות והמועדון צריך היה לגייס שחקנים חדשים במקומם. העובדה הזאת, לא הפריעה לקבוצת הנוער לסיים את העונה במקום הרביעי והמפתיע, לאחר שהוקפצה לליגה הלאומית במהלך העונה בעקבות פירוקה של הפועל ירושלים. קבוצת נערים א' עלתה לליגה הארצית, וקבוצת נערים ב' נשארה שנה נוספת בליגה הארצית. וכשקבוצות הנוער, נערים א' ונערים ב', שהן הפנים של המועדון, משחקות בליגה השנייה וקבוצת הבוגרים מתמודדת על העלייה לליגה א' – אין ספק שהמועדון אם יתמיד וישמור על יציבות, יצליח להיות מאותם מועדונים קטנים ומשפחתיים שרבים ילטשו אליהם עיניים.       

בקיץ האחרון הוחלפו במועדון המשמרות כשדורון ממן פוטר ובמקומו מונה ניסים כהן למנהל המקצועי של מחלקת הנוער, אשר יעבוד תחת אחיו אלי כהן– המנהל המקצועי של המועדון. 

אבי נאשי הגיע למועדון בחודש אוגוסט האחרון והוא יאמן את הקבוצה השנייה של ילדים א' (שנתון 2007) במועדון.  "זה נכון שהגעתי לא מזמן" הוא אומר, "אך פגשתי מועדון שההתקדמות חשובה לו, עם צוות שכייף לעבוד איתו. מרגיש לי שהגעתי לחממה".   

אבי, אבא ל-3 ילדים, עבד 12 שנים במועדון הכדורגל הפועל ראשל"צ ותמיד אימן את קבוצות השמיניות. בשנה האחרונה, שהייתה שנתו השלישית עם שנתון 2007 ראשל"צ מערב – הוא עלה איתם לראשונה לשחק ב-11. זו הייתה שנת מעבר הן עבורו והן עבור הקבוצה.

אך רצה הגורל ובחודש ינואר האחרון נאלץ לעבור ניתוח שהשבית אותו מפעילות. לקבוצה הובא מאמן מחליף ואז הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. כשאבי רצה לחזור מועדון, הוא הופנה שוב לאימון שמיניות (תשיעיות), אך אחרי שטעם את טעם ה-11 הוא רצה להישאר לאמן בליגה של הגדולים. "כשבקשתי לא התקבלה, החלטתי שזה הזמן שלי להחליף אווירה ולשנות מועדון" הוא אומר.

אבי, איך מרגיש מאמן שנפצע במהלך העונה ונדרש לשבת בבית מספר חודשים, בלי לעמוד על הקווים ובלי להיות חלק מהחיידק הזה שנקרא כדורגל?
"אין ספק שזו התקופה הכי קשה שהייתה לי בחיים. פיזית הייתי שבור מהפציעה ומנטלית הייתי שבור מהעובדה שאני לא חלק מהכדורגל. את המשחקים העברתי כשהייתי בטלפון עם מנהל הקבוצה שהעביר לי תוצאות, וההורים היו מחייגים אליי ומתעניינים בשלומי. ילדים הגיעו אליי הביתה לביקורים והחזירו לי על כל העזרה והאוזן הקשבת שאני הייתי עבורם. אשתי מיכל הייתה זו שתמכה בי והרימה אותי. זו הרגשה נוראה להיות מנותק ממה שאתה אוהב ורגיל לעשות".

הגעת למודיעין לקבוצה השנייה, איזו קבוצה פגשת?
"פגשתי קבוצה עם פוטנציאל, ילדים שרוצים להתקדם ולעבוד. הבאתי איתי 8 שחקני חיזוק מראשל"צ. שחקנים שרצו לעזוב שם את המועדון והם האמינו בי ורצו להמשיך איתי".

עם העזיבה של תומר כרמל לפני שנה שחקנים ממודיעין עברו איתו לבית"ר ירושלים. אתה עכשיו לקחת שחקנים מראשל"צ והעברת אותם למודיעין. ממש סגירת מעגל. שחקנים עזבו את מודיעין וכעת שחקנים הגיעו למודיעין.
"השחקנים מראשל"צ בכל מקרה לא רצו להמשיך שם והסיבות שלהם עימם. אני לא באתי לעשות שינוי בקטע רע, אלא בקטע טוב. הורים פנו אליי לא אני אליהם. הם באו למודיעין, נבחנו ,יצאו מתאימים ולכן התקבלו. לשחקניי מודיעין אין מה לדאוג, כל מי שיהיה טוב – ישחק. המטרה שלי לבנות קבוצה טובה ולהתוות דרך, הילדים יקבלו חינוך לפני הכל, כי "דרך ארץ קדמה לתורה". וכשיש חינוך ודרך, הניצחונות כבר יגיעו".

תמיד אימנת בקבוצות השניות. הסטיגמה אומרת שקבוצה שנייה היא קבוצת המפלט האחרון של המועדון וכל מי שלא מתאים פשוט מועבר לשם. כמה זה נכון?
"אני לא מסכים בכלל. מטרת הקבוצות השניות לקדם שחקנים לקבוצה הראשונה, שבה רף הציפיות גבוה יותר והן חשופות יותר, לא כל ילד מתאים מנטלית לחשיפה. ולכן בקבוצה השנייה הילדים שעדיין לא הבשילו מנטלית- יכולים לקחת את הזמן ולהבשיל ובינתיים הם מקבלים אימונים באותה רמה של הקבוצה הראשונה. אין הבדל בין שתי הקבוצות ובשתיהן נלחמים עבור הסמל של המועדון. ילד שעובד ומתמיד יגיע לכל מקום.

הרבה שחקנים שעברו תחתיי הוכיחו עצמם ועברו לקבוצה הראשונה ושם הפכו לכוכבים. ישנן גם הרבה דוגמאות הפוכות של ילדים שלא הצליחו בקבוצה הראשונה למרות שבקבוצה השנייה היו כוכבים. ההבדל בין שתי הקבוצות הוא רק בחשיפה ובאור הזרקורים. הכל תלוי בסופו של דבר במאמן שנמצא בראש הקבוצה. הכל תלוי בדרישות שלו ובציפיות שלו. האימונים הם אותם אימונים. אני כבר שנים בקבוצות השניות ולא מוריד רגל מהגז. אני נותן אימונים טובים ובא במוטיבציה של מאה אחוז וללא פשרות וויתורים".

ערכתם הקיץ משחקי אימון במודיעין עם הקבוצה הראשונה?
"כן. שיחקנו שלושה משחקים, בשניים מהם יצאנו בתוצאת תיקו ובאחד הפסדנו. מה שמלמד שאין הרבה הבדלים בין שתי הקבוצות. צריך לדאוג שתהיה יותר חשיפה לקבוצות השניות ובכלל לכל המועדונים הקטנים".

מה אתה מאחל לעצמך?
"אני תמיד שואף לעלות ולהגיע לרמות גבוהות. אני פה תמיד ובכל שעה עבור הילדים, ומעבר להיותי מאמן אני גם אוזן קשבת עבורם. אני רוצה להודות לצוות במודיעין- למנהל החטיבה הבוגרת טל הירשהורן, למנהל המקצועי במחלקת הנוער ניסים כהן, לאלי כהן המנהל המקצועי ולאלי סבח יו"ר המועדון שנתנו לי את המושכות והאמינו בי. לא תצטערו על כך".