סיפור של הצלחה – גניש החזיר עטרה ליושנה

הסיפור הזה מתחיל לפני בערך שלוש שנים. הטלפון צלצל: "שלום, איציק? מה שלומך? מדברת עו"ד ליזה חדש, המפרקת של מועדון הכדורגל בית"ר טוברוק מטעם בית המשפט".

פלשבק תקף אותי כששמעתי "טוברוק". גלגלי הסרט רצו לאחור, כארבע שנים חלפו מאז סיימתי עונה אחת חלומית במועדון הזה ברמה ההישגית-מקצועית (עליית ליגה של הנוער), כלכלית וניהולית וזאת למרות קשיים גדולים מאוד במערכת שהייתה לא ממש בריאה.

נזכרתי, כשסיימתי את עבודתי במקום, איך כשהגיע זמן הנסיעה האחרונה מהמתחם לכיוון ביתי, הסתכלתי לאחור ותהיתי מה היה הייעוד שלי במשימה הזאת.

"היי ליזה, איך אני יכול לעזור לך?", חזרתי למציאות. והמחשבות רצו אצלי בראש כי לא באמת הבנתי, הרי ארבע שנים נעלמתי מעולם הכדורגל. מי נזכר בי ככה פתאום? ואני בכלל נמצא בעשייה אחרת לחלוטין, כבר לא חולם על כדורגל. "קיבלתי עליך המלצות חמות, אמרו לי שרק אתה יכול לעזור לי. בוא בבקשה לפגישה".

בום. פלשבק לילדות. אז מועדון טוברוק צמח על חורבות מחלקת הנוער של המועדון שאני אוהד. כשטוברוק עלתה מכבי נתניה ירדה, בדרך לא דרך.

שוב חזרתי למציאות: אני מתפרנס בכבוד במקצוע אחר לחלוטין. גם לא עוקב, לא שואל, לא באמת יודע מה קורה בעולם הכדורגל, מזמן כבר לא "על הגלגל", מעניין מי המליץ עליי. ניסיתי להבין. היא סירבה לחשוף מסיבותיה. 

בכל מקרה, תמיד זה היה לי ברור – חיידק הכדורגל הזה שם לעד. הוא היה שם ברגעים קשים שלי וסייע לי לברוח לחלומות בהם אני כובש את שער הניצחון עבור הקבוצה האהודה שלי, הוא עזר לי להתנתק לעיתים מהמציאות בה גדלתי, הוא סייע לי לקום על הרגליים ופתח לי אופקים להתפתח ולהתקדם, הוא הגשים לי חלום ילדות כשהייתי חלק מהמועדון שאותו אני אוהד בתקופה יפה מאוד שלו, ובשורה התחתונה הוא הביא אותי לאושר עילאי וגם הוא משחק שנותן תקווה ואושר למיליונים.

בקיצור, למחרת נפגשנו.

התבקשתי לקחת את ניהול המועדון באופן מידי כשהמטרה שהוצבה לפניי הייתה לנסות שלא להגיע לפירוק מוחלט של המועדון אלא לייצב אותו וליצור מועדון שיוכל לעניין רוכש פוטנציאלי. ההערכה הייתה כי הדבר ייקח כשלושה חודשים ואז ככל הנראה אסיים את עבודתי (הגיוני שבעלים חדש שיגיע ירצה למנות את "האנשים שלו").

יממה התלבטתי עם אשתי ענבל, האחת והיחידה שתומכת בי וצועדת לידי בכל צעד ולימים הפכה לאוהדת שרופה של המועדון.

היה לי חשבון ישן מאוד שנותר בנשמתי מהילדות והייתה לי את האפשרות לסגור אותו – אחת ולתמיד.

התשוקה והדחף הפנימי שלי לצד הדחיפה שלה גרמו לי לקפוץ לתוך המים (לא הבנתי כמה היו עמוקים עד שהגעתי לקרקעית).

קיבלתי עליי את המשימה. וכך, שילבתי, או ניסיתי לשלב בין עיסוקי לבין עולם הכדורגל. אבל נשאבתי מהר מאוד פנימה. לכדורגל.

כשהגעתי למשרד במתחם בטוברוק בפעם הראשונה לקדנציה שניה, נדמה היה כאילו הזמן עצר מלכת. או אז הבנתי את ייעוד הקדנציה הקודמת שלי.

ההתחלה הייתה קשה מאוד, מאתגרת בטירוף. יחס מנוכר מצד הסביבה. בכל זאת, לנהל מועדון שהוא תחת מפרק כאשר יש לו עדיין בעלים, משקיעים, מקורבים וכו' – אתה אוטומטית הופך להיות "הבד גאיי".

ברקע, היו פרסומים חוזרים ונשנים על כך שבית"ר טוברוק מתפרקת, תוסיפו לכך שבעונה הקודמת קבוצת הנוער ירדה ליגה. תככים, מזימות, נושים וכתבות שליליות. מה לומר, מועדון בהתרסקות!

שחקנים רבים עזבו בצורה כזאת או אחרת ושנתונים שלמים פשוט נמחקו! בנוסף לכל עוד שחקנים ביקשו לעזוב: בוררויות, ועדות, הסגרים, תביעות ובנוסף בעלי מקצוע שלא הסכימו לבוא, וגם הרוב מאלו שהיו, עזבו.

ודבריו של חבר אחד, איש מקצוע מהשורה הראשונה, שאמר לי בתחילת המסע: "מה עשית? מה לקחת על עצמך? המועדון מרוסק!!!", הדהדהו ופגעו בביטחון, אבל אני האמנתי.

ובכל זאת לעיתים מצאתי את עצמי, לבדי, תופס את הראש במשרד ושואל את עצמי: "למה באמת הייתי צריך את זה", כשברקע צווחות הטווסים שמסתובבים במתחם בטוברוק.

אבל האמנתי שאפשר וגם האמינו בי. ולאט לאט גם הורים ושחקנים התחילו להאמין לנו: שיש אופק, שיש עתיד, שיהיה טוב!

הפשלנו שרוולים ויצאנו לדרך!!! עם גיבוי מלא של עו"ד ליזה חדש והצוות שלה, התחלנו לבנות את המערכת מחדש: המקורבים להנהלה הישנה הוזזו הצידה ונבנתה שדרת ניהול מצומצמת וחדשה, אמנם חסרת ניסיון אבל עם רעב ולב גדול.

למנהל מקצועי מונה דניאל כהן שלא פחד לקפוץ למים הסוערים, שי בוארון שלא חשש להצטרף אליי למסע וסייע לי רבות בניהול השוטף, נער בן 14 בשם דניאל סויסה שחלם להיות שחקן והפך להיות שחקן חשוב בצוות של טוברוק והיום הוא המנהל הלוגיסטי. לימים הצטרפה גם מנהלת המשרד קרין אדרי שעשתה ועושה סדר.

לב המועדון חזר לפעום. דופק לא סדיר, לעיתים על סף התקף לב, לפעמים על סף קריסה אבל לב פועם!

סיכום רפואי: מצב קריטי אבל יציב. הרבה תפילות, אמונה, דבקות במטרה, ולב גדול של כולם. וכך היה.

לאחר כחודשיים, כשיצא המכרז לרכישת המועדון הגישו מספר מועמדים הצעות לרכישה – וזה היה סימן טוב שהמועדון במקום טיפה יותר טוב ממה שהיה.

אחת ההצעות, הגיעה מחבר יקר ויזם בתחום הנדל"ן, דודו מכלוף, ששאל אותי לפני שניגש למכרז אם אהיה מוכן להיות בנבחרת שלו במידה והיא יהיה הרוכש. אחרי שיחה קצרה של תיאום ציפיות הודעתי לו שאני איתו. בכל זאת המועדון הפך להיות פרויקט שלי וראינו עין בעין את מטרות המועדון. הוא ניגש למכרז וחיכינו לתוצאותיו.

הבשורה הגיעה כעבור כשלושה חודשים, כאשר דודו רכש את המועדון ועלה על הספינה והים הסוער החל להירגע.

התחלנו ביחד בתהליך שמטרתו הייתה להחזיר את המועדון לקדמת הבמה. היה ברור שמדובר בתהליך שעשוי לקחת מספר שנים, הרי אין קיצורי דרך בכדורגל.

בדרך ולקראת סוף העונה הראשונה, דניאל כהן קיבל הצעה לנהל מחלקת נוער בבולגריה, ואז במקומו הגיע איש המקצוע המוערך יוסי ג'נח שתרם לתהליך התקדמות המועדון.

בשתי העונות הראשונות התמודדנו על עלייה של קבוצת הנוער לליגת העל. וכמה קשה היה לנו בעונה השנייה כשנכשלנו מלעלות בנוער בגלל נקודה אחת, וגם ירדנו ליגה בנערים א' מליגת העל. אבל ידענו שאנחנו עדיין במהלכו של תהליך מקצועי. לא נשברנו והאמנו בעצמנו.

בדרך נאלצנו להתמודד עם משבר נוסף כשג'נח נאלץ לסיים את עבודתו בגלל עניינים אישים.

ואז, בקיץ האחרון כשהמועדון בעיצומו של התהליך, הבאנו לעמדת המנהל המקצועי את יוסי טויל שאיתו עבדתי שנים במחלקת הנוער של מכבי נתניה. את טויל רציתי בתחילת המסע שלי אבל הדבר לא הסתדר. הפעם זה קרה. טויל איש מקצוע מעולה שהתאים לטוברוק כמו כפפה ליד, בעל תשוקה, מקצועי, מנוסה ומהרגע הראשון היה לו חיבור למועדון שהוא בעיקר בית חם.

המטרות של המחלקה היו ברורות לעונה הזאת: לעשות הכל ששלוש הקבוצות הבכירות יהיו בליגת העל. יצאנו לדרך עם הרבה אמונה באנשי המקצוע, בצוות ובשחקנים שבמועדון.

אבל גם חווינו הרבה רגעי משבר העונה. את המשבר הגדול ביותר חווינו לאחר משחק קבוצת הנוער מול יריבתנו לצמרת נווה יוסף. הפסדנו על הדשא, ואחר כך נפגענו תדמיתית וגם מקצועית עם הרחקות של שחקני מפתח. אבל יומיים אחרי הרמנו אחד את השני!

דווקא ברגע המשבר הכי גדול של העונה, במשרד שלי, כאילו מתוך צורך פנימי אינטואיטיבי רשמתי על הלוח המחיק את המילה "אמונה". קצת מהוסס, קצת מבויש, טיפה סקפטי, אבל בכל זאת עם אמונה בתוכי שאנחנו יכולים, שאנחנו ראויים ומגיע לנו. מחשבה יוצרת מציאות!

בהתחלה כיוונתי לקבוצת הנוער אבל המשכתי לשתי המטרות הנוספות, רציתי את הכול עבור המועדון שלנו. הוספתי שלושה עיגולים: אחד לנוער לעלייה לליגת העל, אחד לנערים א' לעלייה לליגת העל, ואחד לנערים ב' להישארות בליגת העל.

מאותו רגע כל מי שנכנס למשרד הבין שאלו לא רק מטרות המועדון העונה, אלא שאנו גם מאמינים בהשגתן.

את ה-וי הראשון סימנתי לאחר שקבוצת הנוער עלתה לליגת העל לאחר עונה מותחת מאוד. איזה צוות! איזה שחקנים! שמחה אדירה. סגירת מעגל.

רצה הגורל, וגורל הסימון לשני העיגולים הנוספים התנקז ליום אחד מיוחד וגורלי: יום ה-27.5.24.

המשחק הראשון מבין השניים היה של נערים א' שלנו: ניצחנו בצהריים את סכנין ועלינו ליגה לאחר ששבוע קודם ניצחנו בסטייל את בית"ר ירושלים במשחק הצלבה. הישג ענק של הצוות והשחקנים שעברו שני משחקי הצלבה קשים. היינו בטירוף.

מאושרים ודרוכים, שמנו פעמינו מאצטדיון רמת גן למגרש במושבה למשחק נערים ב' שלנו מול נווה יוסף. בדרך, כשבבטן היתה מערבולת של רגשות: תחושת אושר מצד אחד על העלייה המדהימה של נערים א', וחשש ומתח לקראת משחק נערים ב'.

אבל האמנו, האמנו שיבוא הניצחון וזאת תהיה עונה מושלמת!!! המחצית הראשונה בישרה טובות כאשר ירדנו אליה ביתרון 2:0, השעון במחצית השנייה לא זז. כמה מתח, כמה עצבים. עבורי, גורל של שלוש עונות ההתנקז למחצית אחת.

אלא שלקראת סיום המשחק נווה יוסף הצליחה להשוות והייתה מסוכנת מאוד. אין אוויר. רק תפילות ומתח כבד. אני מנטרל קולות סביבי ביציע שיצרו לי אנרגיות שליליות לגביי הסיכויים. לא הגבתי, שתקתי, והמשכתי להתפלל, האמנתי והאמנתי ואז שתי דקות לסיום המשחק, שחקן הבית שלנו מתן אוזן כבש את שער הניצחון.

כל כך סימלי עבורי שמתן כבש את השער הזה. כשרבים מהשנתון שלו ברחו מהמועדון בתחילת הדרך שלי הוא מהבודדים שנשארו. ספרתי את הדקות לסיום. כשהשופט שרק – התפרקתי.

כי מה שעשה הניצחון למועדון שלנו, אי אפשר לתאר. והשער הזה פשוט פירק את כל המתח שהצטבר לי בגוף במהלך העונה הזאת, אושר עילאי!

עבודה קשה מאוד של שלוש עונות שהתנקזה לרגע אחד מתוק וקסום. שהחזיר את המועדון לקדמת הבמה.

למחרת בבוקר, כשאני עדיין מרחף על ענן, על הלוח המחיק סימנתי את שני ה-וי הנוספים.

כי בסוף זה סיפור על אמונה: אמונה של אלו שמינו אותי ואלו אשר נותנים בי את האמון להוביל את המערכת, האמונה ביכולת שלי להתמודד עם הקשיים שהיו ועודם, והאמונה במועדון שיש לו זכות קיום בכדורגל הישראלי, ולבסוף האמונה של אנשי הצוות והשחקנים במועדון ולהפך.

לסיום מספר תודות: מעל הכול תודה לקב"ה על הדרך קשה כקלה, לאשתי ענבל ולילדים שלנו על התמיכה וההבנה (כולל נסיעות משותפות בשבתות למגרשי חוץ נידחים) ועם העובדה שהעבודה היא 24/7. לעו"ד ליזה והצוות שלה על הבחירה והאמון בי (כולל לממליץ המפרגן). לבעלים דודו מכלוף שנותן בי אמון מלא להוביל את המערכת בתיאום ושת"פ מלא.

למנהל המקצועי יוסי טויל שעובד איתי באופן יום יומי ושוטף. לצוות המדהים של הנוער, המאמן גיל פישל שהבטיח וקיים להחזיר את קבוצת הנוער לליגת העל למרות לא מעט משברים קשים בדרך, למנהל הקבוצה האבהי רונן פרץ (איזה איש!), לעוזר המאמן ומאמן הכושר המקצוען של המחלקה תמיר פרץ.

למאמן קבוצת נערים א' רון קלר שעשה קסמים ועמד במשימה. למאמן נערים ב' נתי עזריה שלקח את הקבוצה למסע הישארות מטורף. למנהלת הקבוצה האימהית שרית אוזן. למאמן השוערים אור אהרון הנפלא. לספורטתרפיסט יובל שושן שמטפל ומרפא את השחקנים במקצועיות וסבלנות. למנהל הלוגיסטי דניאל סויסה על הנתינה הגדולה והירידה לפרטים הקטנים.

לאנליסט רביב יצחקי. לאנליסט והאיש למשימות מיוחדות שי אלנקרי (וסליחה על ההודעות בחמש בבוקר). למנהל המדיה היצירתי שי בוארון. למנהלת המשרד היקרה שלי קרין אדרי. למאמן המנטלי אסף הראל. למשרד עורכי הדין רועי רוז  והצוות שלו. וכמובן כמובן לשחקנים שנתנו הכל למען המועדון ולהורים על התמיכה העונה. ולכל צוות המאמנים והמנהלים העונה של כל המועדון. בלי כל אלו הפאזל לעולם לא יכול היה להיות שלם!!!

עונת 2023-2024 היית טובה אלינו. השלב הראשון בתהליך הושלם. עבודה קשה יותר עוד לפנינו. אבל אנחנו מאמינים בדרך של המועדון שלנו, בצוות, בשחקנים, במרקם החברתי, ומאמינים שנמשיך בתהליך שהתחלנו תוך אמון מלא ביננו ובין כל הגורמים במועדון!

ולסיום בתוך תוכי פנימה, קיימת עדיין האמונה שלי ובעיקר התקווה שבעתיד הקרוב נדע שוב לחיות במדינה האהובה שלנו ביחד. ושכולם יחזרו הביתה בשלום. ו"שית שלום ביננו"