מפתחות ההגנה בידיים שלהם

ההיסטוריה זימנה לנו הרבה זוגות אחים תאומים ששיחקו יחדיו – האחים ברומר, מכנס, נחמן, בנודיס, דמתי ועוד רבים וטובים.

במקרה של האחים טונדובסקי, למרות שהם אינם תאומים ויש ביניהם שנה הפרש (אושר יליד שנתון 2005 ויובל 2006), הם שניהם משחקים ביחד בקבוצת נערים א' במועדון הפועל ר"ג, כשיש להם יותר ממכנה משותף אחד.

אושר ויובל גדלו במועדון האדום כששניהם אורדונים מבטן ומלידה, והם שניהם משחקים בתפקיד בלם. אושר עולה למגרש כבלם שמאל, ויובל בלם ימין. שיתוף הפעולה ההדוק ביניהם, מצופף את מרחב הפעולה של ההתקפה היריבה.

עד לפני שנה, היה צריך אבא משה, אף הוא מאמן מוביל במועדון הרמת גני (מאמן את שנתון 2008), לחלק את זמנו במשחקים בשבת ולעבור ממגרש למגרש כדי לעקוב מקרוב אחר שני בניו.

בשנה שעברה, הגיע למועדון אלי עטואר לאמן את קבוצת נערים ב', והוא חיפש בלם בנרות. עטואר חשב יצירתי ועשה שני שינויים רציניים בעמדת הבלם – הוא שינה לאושר, שעד אז שימש כקשר, את התפקיד והפך אותו לבלם, ולצידו הוא העלה את יובל מנערים ג' והופתע לטובה. הוא קיבל שני בלמים מחויבים שעובדים קשה, ובכל משחק מביאים את הנשמה למגרש. ייאמר לזכותו של עטואר שהוא ידע לשמר את שחקני הבית במועדון ולקדמם, כי באותה מידה יכול היה להביא בלמים מבחוץ.

אושר ויובל שניהם שחקנים חזקים פיזית, טובים ברמה הגנתית ובעלי טכניקה מעולה. הם שניהם שחקנים דומיננטיים ויש סביבם קונצנזוס בקבוצה.

אשתקד, האחים טונדובסקי עזרו להשאיר את הקבוצה בליגה ואף מעמדת הבלם ידעו לכבוש שערים במשחקים החשובים באמת: במשחק התחתית מול רמה"ש יובל כבש גול, העניק לקבוצתו את הניצחון ובכך הם עקפו את הרמת שרונים בטבלה. ואושר, במשחק הפלייאוף החשוב נגד טוברוק, העניק לאורדונים ניצחון.

את ההצלחה של יובל עם שנתון מעל, ניתן לזקוף לזכות האקדמיה במבואות ים, בה הוא שוהה זו השנה השניה. הקצב והאינטנסיביות באקדמיה מדביקים לו את הפער ומעניקים לו את החוסן הנפשי ואת כל המעטפת מסביב. גיא עזורי הוא האיש שהאמין ביובל ועד היום הוא  בקשר רציף עם מאמניו על מנת שביחד יוכלו לווסת עומסים.

קבוצת נערים א' נמצאת כרגע במקום השני בטבלה בהפרש נקודה מרמה"ש, שלה משחק עודף והיא ממוקמת במקום הראשון. בשמונה משחקים ספגה הקבוצה 8 שערים וכבשה 20 והרמתגנים מכוונים לעלות ליגה בכל הכח.

אושר ויובל, איך זה מרגיש לחלוק את אותו מגרש עם אח? והאם עצם היותכם אחים הופכת אתכם למתואמים יותר מאשר עם אחרים?
אושר: "כייף גדול להתאמן עם אח, כייף להתכונן יחד למשחקים ושיתוף הפעולה הוא חלק מהיתרונות בלשחק עם אחיך".
יובל: "אני לומד מאחי המון. יש לו הרבה חוזקות שלי אין. אנחנו מדברים על הכל ומלמדים האחד את השני. התיאום בינינו בא לידי ביטוי בכל רגע על המגרש".

קינאה היא דבר טיבעי. מה יש ביניכם יותר, קינאה או פירגון? איך ירגיש כל אחד מכם אם האח יקבל זימון  לנבחרת?
אושר: "יש בינינו הרבה יותר פירגון בפער. אני אפרגן לאחי ואשמח לראות אותו בנבחרת".
יובל: "הפירגון הוא הדדי. תמיד אנחנו מרימים אחד לשני וגם לא חוסכים ביקורת בונה. כשאראה את אחי בנבחרת אני אתמוך ואפרגן מכל הלב".

מה מרגישים כשאח נפצע? כשמישהו מקלל אותו מהיציע וכשהמאמן צועק עליו?
אושר: "קשה לי לענות על זה, כי זה לא קורה הרבה, אבל כשזה קורה אני מרגיש כאילו מדברים אליי ומתחשק לי לענות להם".
יובל: "אם אחי יפצע יהיה לי רע והחיסרון שלו מיד יורגש. קללות הם חלק מהמשחק אבל אחי חזק מנטלית ולא נותן לרעשים מבחוץ להפריע לו".

האם העובדה שאושר הוא הגדול ומשחק בשנתון שלו הופכת אותו בהכרח לטוב יותר?
אושר: "ממש לא. יש הרבה משחקים שיובל יותר בולט ממני. יובל שחקן מצוין".
יובל: "לכל אחד מאיתנו יש את החוזקות שלו ואני לא משווה. ברמה האישית האקדמיה מאוד שיפרה אותי כאדם וכשחקן".

איפה נראה אתכם בעוד 5 שנים?
אושר: "אני מאחל לעצמי להיות במקום שארצה להיות בו".
יובל: "אין לדעת. אני מקווה שבבוגרים של אחת הקבוצות המובילות בארץ".

אייל יצחק, מאמנם השנה של האחים שיתף אותנו בהרגשתו: "כשחקנים הם מאוד מוכשרים. שניהם בלמים. אושר שמאלי יובל ימני ומאוד מנוגדים. אושר עובד עם הלב ומאוד אמוציונלי ויובל יותר מופנם ועובד עם הרבה מחשבה. מה שחשוב שהם מבינים את תורת ההגנה, כי היום בלמים יותר מחפשים את הנעת הכדור ופחות עובדים על משחק ההגנה.  

היתרון שיש להם מורכב משני הפרמטרים – הם פיזיים מאוד ויודעים שכדורגל זה לא רק מקצוע זה שיעור לחיים. הם עובדים באימונים אישיים בשעות המוקדמות של הבוקר, מעלים מסת גוף בחדר כושר ומאוד תובעניים עם עצמם והכי חשוב מאמינים בדרך".