מנהיג אמיתי לא צריך סרט על היד

סאן משולם משחק כדורגל במועדון מכבי הרצליה כמעט מאז שהוא זוכר את עצמו. את כל הדרך, מטרומים, ילדים ונערים, עבר סאן במועדון ההרצלייני ושמר אמונים למועדון. סאן משחק בתפקיד הבלם ומשמש כקפטן הקבוצה. 

בקיץ שעבר, לפני תחילת העונה של סאן בנערים א', חייג אייל לחמן להוריו של סאן- וכחלק מהשינויים וההחתמות של מ.ס.אשדוד לאותה עונה- ביקש לחמן מסאן להצטרף לשורות מ.ס.אשדוד ולשחק איתם בליגת העל.  

סאן, שהכדורגל זורם בעורקיו והתשוקה להצליח בוערת בעצמותיו, הוחמא מאוד מההזמנה והתלבט ארוכות. הוא שם על כפות המאזניים – מצד אחד את המשך הדרך עם מכבי הרצליה בליגה ארצית דרום, בסביבה מוכרת ועם תמיכתם של ניר ינובסקי – המנהל המקצועי דאז, ודור לוי– המאמן. כאשר בצד השני של המאזניים – ליגת העל והשתייכות לאקדמיה של אשדוד, כשהידיעה שבליגת העל החשיפה והפרסום. מובטחים. 

חודש שלם לקח לסאן "לישון" על ההצעה, כשלבסוף התקבלה ההחלטה להישאר בהרצליה מקום מגוריו ולשחק בליגה הארצית. "ההצעה מאשדוד הייתה מפתה" אומר סאן, "מכיוון שאני שואף להגיע רחוק ולהצליח כמה שיותר. ניר ינובסקי ודור לוי נלחמו עליי והוכיחו לי שהם מאמינים בי, מה שעזר לי לקבל את ההחלטה. ובדיעבד, אני יכול לומר שאני לא מתחרט על ההחלטה שלי. הייתה לי עונה טובה ברמה האישית והקבוצתית ומה שצריך לקרות לבטח עוד יקרה". 

סאן, בכל שנותייך בכדורגל מגיל טרומים אתה משמש כקפטן. האם אתה יכול להצביע למה דווקא אתה? האם תפקיד הקפטן במקרים מסוימים הוא גם מחייב בקטע שלילי? ישנם חסרונות בתפקיד?
"מה שהפך אותי לקפטן, אני מאמין, הוא הוותק במועדון. הרבה שחקנים באו והלכו בכל השנים האלה ואני נשארתי וביססתי מעמד. האחריות כקפטן ברגעים מסוימים היא לפעמים גם שלילית, כי המאמן יכול להתייעץ עם הקפטן על דברים שקורים בין שחקנים, וגם כששחקן עושה דבר לא טוב ולא יודעים מי זה -ישר פונים אל הקפטן ומצפים ממנו להיות המלשין. החסרונות בלהיות קפטן הופכים ליתרונות –כשקפטן מגיע למשחק כשהוא אינו בשיאו ולא חש בטוב, עצם המחשבה על הסרט שעל היד גורמת לקפטן לרצות לשמש דוגמא וזה מחייב אותו לתת מעצמו 100% תמיד ובכל מצב".

השנה, קבוצתך הייתה רחוקה נקודה אחת מהמקום הראשון המוביל לליגת העל. אך מכבי הרצליה מצאה את עצמה נשארת שנה נוספת בליגה ארצית בשל הפסקת הליגה והקפאת משחקיי המבחן מהמקום השני. בשנה שעברה, כששיחקת בנערים ב' ירדתם במחזור הסיום מליגת העל. כיצד נקרא לזה – חוסר מזל? חוסר ניסיון? מה דעתך על החלטת ההתאחדות לגביי הקפאת משחקי המבחן?
"חוסר מזל? תלוי איך את מסתכלת על זה. מצד אחד, עונה שעברה בכל המחזורים האחרונים המשחקים היו צמודים וחווינו הפסדים ביתיים קריטיים מול נתניה ובית"ר ירושלים. בשני המשחקים חטפנו גול מטעות אחת קטנה ששינתה את פני העונה כולה. אז כן זהו חוסר מזל. המשחק מול קריית גת, עדיין מהדהד לי בראש  – הפסדנו בתוצאה 1:0 כשכל המשחק לחצנו ושלטנו והם הגיעו למצב הבקעה בודד. בכדורגל כמו בכדורגל, הכול יכול לקרות כל הזמן וגם הטעות הכי קטנה יכולה לסיים לך את העונה בצורה לא נעימה ולהיפך.

הקפאת המבחנים הינה טעות גדולה לדעתי. ההכרזה על האליפויות הייתה מוקדמת מידי, כי עכשיו הכול לאט לאט חוזר וכבר בעוד פחות מחודש אני מאמין שנחזור למתכונת הרגילה. היו צריכים פחות למהר בלקיחת ההחלטה הגורלית עבורנו. וכמובן שאם המצב חוזר וכבר הכריזו על קטמון כאלופה, אז מין הראוי שגם המבחנים יתקיימו כמו שצריך".

ברמה האישית איזו שנה הייתה לך?
"ברמה האישית הייתה לי עונה טובה מאוד. עניתי על הציפיות שלי מעצמי, גם בחלק המקצועי וגם בחלק המנטלי כקפטן, כשידעתי להרים את הקבוצה ברגעים קשים".

מה הרגע הזכור לך לטובה מהשנה האחרונה?
"רגע השיא שלי היה בישול בדקה ה90 מול הפועל פתח תקווה, שהעניק לנו ניצחון חשוב בבית מול קבוצת צמרת שהתחרתה איתנו על האליפות".

בשנה הבאה תשחק בנוער. כיצד אתה מכין עצמך לאתגר החדש? השנה הראשונה בנוער כשמשחקים לצד ותיקים היא שנה מאתגרת ולא פשוטה. סביר להניח שסרט הקפטן כבר לא יהיה שייך לך ותצטרך להילחם על מקום בהרכב. מה  הציפיות שלך משנתך הראשונה בנוער? והאם התחלת לשנן בראש את המשפט מה שלא הורג מחשל?
"אני מתכונן לעונה קשה ומלאה בלמידה מהחברה הגדולים יותר שכבר יצא לי לשחק איתם בעבר. אנחנו נהיה בקבוצה אחת שבה יש תחרות בריאה בינינו והמלחמה על ההרכב לא פשוטה. האתגר הזה נותן לי דרייב להוכיח מה אני שווה ואני מאמין בעצמי. אני אשמח מאוד לקבל את סרט הקפטן גם בעונה הבאה, למרות שמנהיג אמיתי לא צריך סרט על היד כדי להוכיח שהוא מנהיג. הציפיות שלי מעצמי הן גבוהות. אני תמיד שואף למעלה ואני אעבוד קשה בעונה הזאת ואוכיח שמקומי בהרכב. משפטים הם לא הצד החזק שלי, אבל אני יודע איך להרים את עצמי, אני מאוד אופטימי וחזק מנטלית".

דודך רן ברוך ז"ל – היה קפטן במכבי הרצליה ולבש את חולצה מס׳ 5. לפני 19 שנה רן נרצח על לא עוול בכפו, בשל טעות בזיהוי במסגרת מלחמת כנופיות. 19 שנה אחרי אתה מייצג אותו בכבוד במדי מכבי הרצליה- ונושא את מספר 5 שלו על הגב. האם אתה מרגיש שליחות מסוימת בתפקידך? אולי עצם לבישת החולצה מסמל מסר שאומר לא לאלימות?
"האמת, שאני מרגיש שליחות במיוחד עבור סבא שלי שהוא אבא של רן, והיה לצידו מגיל אפס ונסע איתו לכל משחק מדרום ועד צפון. לצערי קרה מה שקרה. לשמחתי סבא שלי שמבין גדול בכדורגל, עומד לצידי היום כמו שעמד לצד רן ואני נוהג ללמוד ממנו. סבא הוא בהחלט האדם המרכזי בחיי המקצועיים ואני רוצה לעשות אותו גאה וכמובן גם את כל המשפחה שלי.

לבישת החולצה מספר 5 מאוד מחזקת אותי במשחקים קשים ומזכירה לי תמיד שיש לי על מה לשחק מעבר לתוצאה. אם כבר דיברנו על משפטים אז 'לא לאלימות' זה בהחלט משפט שאני מאוד מאמין בו והרצון שבי להעביר את המסר הזה הוא גדול, וזה מתחיל בנו, עוד לפני שאנחנו שחקני כדורגל, אנחנו בני אדם".

כיצד הצלחת לשמור על כושר בכל תקופת הקורונה?
"על הכושר בתקופת הקורונה שמרתי יחד עם בת הזוג שלי נועה שיש לה סטודיו בבית עם ציוד רב. עבדתי על חיזוק הגוף ובערבים הייתי יוצא לריצות קבועות של בין 5 ל10 קילומטר".

מה אתה מאחל לעצמך?
"אני מאחל לעצמי להגיע כמה שיותר רחוק בכדורגל ולשחק בקבוצות הגדולות- ליברפול או ברצלונה- חו"ל זה החלום הגדול. בשלב מאוחר יותר ארצה להקים משפחה ותמיד תוך כדי כל פעולה אני משתדל להנות מהחיים כי חיים רק פעם אחת".