"כרטיס טיסה" – שי מור

פינה חדשה באתר ג'וניורליג. לא מעט שחקנים בגילאי מחלקות הנוער משחקים בחו"ל, ראיתי לנכון לפרגן להם עם חשיפה ובמה משלהם. בפינת "כרטיס טיסה", ניקח שחקן מחלקות נוער אחר המשחק בחו"ל, נתקצר על הדרך שעבר עד לעונה הנוכחית ונשאל אותו מספר שאלות.

השחקן הראשון ש"זוכה" לפתוח את הפינה הוא שי מור. מור, יליד שנתון 2007 נולד ומתגורר בשווייץ אך הוא מגדיר את עצמו כישראלי לכל דבר כשמבחינתו החלום לייצג את הכחולים לבנים ברמה הבינלאומית עודנו חי וקיים.

הקשר החל את הקריירה שלו בציריך והתבלט בחלוף השנים כאשר לקח חלק בטורנירים שונים באירופה. לאחר אחד הטורנירים מור היה על סף מעבר לגרמניה, מעבר שבסופו של יום לא יצא לפועל.

כשברזומה שלו קבוצות כדוגמת ציריך ורפרסוויל (קבוצתו הנוכחית), מור שיכול לשחק הן כמגן שמאלי והן כקשר מרכזי משחק עם קבוצת הנוער שלו בליגת בוגרים מקומית וכבר מציב לעצמו מטרות לקראת המשך הדרך.

אתה מעביר את כל הקריירה שלך בחו"ל. אילו יתרונות אתה חושב זה מקנה לך בדרך להצלחה?
"בזה שאני מעביר את כל הקריירה שלי בחו״ל יש כמובן יתרונות וגם חסרונות.‏ כדורגל בשוויץ לדוגמא הרבה יותר טקטי וגם אתלטי – בישראל יותר פיזי.‏ אחת היתרונות הבולטות זה שאנחנו קרובים למדינות כמו גרמניה, איטליה או צרפת – זה גרם לי להתחבר מהר יותר לשחקנים מהמדינות האלה (אני דובר 5 שפות, כולל עברית ואנגלית) ויש לנו הרבה יותר משחקי ידידות בינלאומיים.‏

עוד הבדל עצום זה התרבות במגרש סביב המשחק. ההורים והצופים תרגלו לצפות בשקט ולא להתערב למאמנים. בישראל השחקנים לומדים מוקדם יותר להתמודד עם הלחץ מחוץ לפסים".

באילו מונחים אתה רואה כי אתה נמצא בשיפור העונה?
"הקבוצת נוער עד גילאי 20 משתתפת בליגה של קבוצות בוגרים.‏אני עדיין חייב להשתפר בעניין הפיזי – אני 1.75 ושוקל רק 60 ק׳׳ג ורוב השחקנים היריבים גדולים וחזקים ממני. ‏זה אומר שאני חייב להיות הרבה יותר מהיר בקרב על הכדור ולשחק עם יותר עוצמה באחד נגד אחד דפנסיבי. ‏

כי שחקן הגנטי שאוהב לדחוף קדימה, אני שואף ליותר בישולים וגם שערים. כמובן זה גם תלוי בדרישות הטקטיות של המאמן ובשיטה שבה אנחנו משחקים. כשאנחנו משחקים 3-5-2 או 3-4-3 אני יותר חופשי בפעולות האופנסיביות ואני יכול להשפיע הרבה יותר".

האם מבחינתך חלום הנבחרת חי וקיים?
"יש לי הרבה חברים שמשחקים בנבחרות השונות של שווייץ וגם של מדינות אחרות.‏לדוגמא הסקוטים של נבחרות הנוער של קוסובה, קרואטיה, אלבניה, סרביה, מקדוניה, בוסניה באים הרבה למשחקים בשוויץ ומזמינים את השחקנים שלהם למבחנים ולאימונים.‏לעומת זאת נציגים של נבחרת ישראל אף פעם לא היו פה.

אמנם היינו בקשרים, אבל זה אף פעם לא הוביל למשהו רציני כמו לדוגמא מבחנים או אימונים בישראל. אני בקשר טוב עם כמה שחקנים של נבחרת ישראל לשעבר ונוכחים כמו אבי ריקן, ארד בר ודורון ליידנר. הם ממליצים לי להיות רגוע וסבלני ושהחלום הגדול שלי, להופיע במדים של נבחרת ישראל, יתגשם מתי שהוא".

ספר על היחסים שלך עם חבריך לקבוצה במשחק ומחוצה לו
" בקבוצות הנוער הקשר עם השחקנים האחרים לפעמים טיפה קשוח כי כל אחד רואה אותך בתור מתחרה.‏בכל זאת קובעים גם מחוץ למגרש לצאת וכאלה.‏ככל שהשחקנים בוגרים יותר, הפוקוס משתנה והרצינות עולה.‏אני יכול להגיד שפה הם אולי יותר רציניים ובחדר הלבשה גם יותר שקטים (רק השחקנים האלבנים ואפריקאים ‏מדי פעם רעשנים…)

איפה אתה רואה את עצמך בעוד שנתיים מהיום?
" בעוד שנתיים, אני אהיה בן 19, אני רואה את עצמי משחק בליגה השנייה של שווייץ או ליגה אחרת בחו״ל והלוואי משחק בטורניר בינלאומי עבור נבחרת ישראל הצעירה".

אתר ג'וניורליג מאחל לשי הצלחה מירבית במהלך הקריירה שלו!