"כרטיס טיסה" – דביר וייס

דביר וייס סוגר זה עתה את העונה המלאה הראשונה שלו כשחקן בחו"ל, כשהוא עושה זאת באקדמיה בספרד המשלבת דרכה לא מעט קבוצות. בעונה שעברה וייס שיחק במדי נס ציונה, כשהוא בצעירותו אך שיחק אצל התל אביביות הבכירות.

בעוד שהקשר עדיין מחכה לקבל מפיפ"א את רישיון העבודה שיאפשר לו לשחק גם במסגרות רשמיות, וייס לא מאבד תקווה אפילו לא לרגע אחד וממשיך לשמור על אופטימיות עד אשר הרישיון המיוחל יגיע.

בכתבה זו נצא למסע סביב דרכו של וייס והתהליך שהוא עובר באקדמיה על מנת להגשים את החלום, ובעיקר נקבל שיעור מנטלי חשוב מאוד – איך לא לוותר ואף פעם לא להיכנע, גם אם נראה שכל התרחישים נגדך. "כרטיס טיסה", חלק שלישי בסדרה והפעם עם דביר וייס.

דביר, מתי הרגשת שהגיע הרגע הנכון בשבילך לעשות את הצעד ולעבור לשחק בחו”ל?
"האמת היא שהרגע הזה הגיע עבורי בצורה מאוד ברורה כשהתחילה המלחמה. ראיתי איך נלקחו חייהם של כמה אנשים קרובים אליי וזה גרם לי להבין כמה דברים ששינו לי לגמרי את החשיבה שהחיים קצרים, וצריך לחיות אותם עכשיו. להעז, ללכת עם הלב והחלומות בלי לפחד, גם אם זה אומר לעזוב את הבית, את ההורים והחברים ופשוט לחלום בגדול. תמיד הייתי שחקן טכני ולוחם, אבל מצד שני – לא הכי פיזי, וגם לא הכי גבוה. וזה שיחק אצלי תפקיד מאוד גדול במהלך הקריירה בארץ.

בישראל פחות סבלניים לתהליך ולא הייתי זוכה להרבה דקות משחק.לאחר שהיה משחק אחד שלא שותפתי הרגשתי שמשהו לא הולך כמו שציפיתי אבל לא וויתרתי. התחלתי לבדוק אופציות בחו”ל ואז ראיתי במקרה שחבר ששיחק איתי במכבי תל אביב כבר נמצא באקדמיה באירופה, ספרד. פניתי אליו, הוא חיבר אותי לסוכנים – ומשם הכול התגלגל מאוד מהר. קיבלתי החלטה ועזבתי את המשפחה החברים והמדינה שלי ויצאתי לעבר החלום שלי,אפשר להגיד שמאותו רגע, הכול השתנה".

למרות שאתה מוגדר כליגיונר כבר שנה, עדיין לא זכית לרשום הופעה רשמית. איך אתה מתמודד עם הסיטואציה הזו, שיכולה להיות מתסכלת עבור שחקן צעיר?
"המצב לא פשוט, אבל אני משתדל להסתכל עליו בחיוביות. כרגע המטרה הכי חשובה מבחינתי היא להמשיך ולהתפתח מקצועית וגם פיזית– עד שיגיע האישור שיאפשר לי לשחק בליגה. זה תהליך שנמצא כרגע בעבודה, אומנם כבר תקופה שאני מחכה לאישור שיגיע, אני סומך על כך שהוא יסתיים לטובה. אני יודע שצריך הרבה סבלנות, ובמיוחד בעולם הזה, המון אמונה, השקעה וכמובן – עבודה קשה יומיומית.

אנחנו מתאמנים ברמה מאוד גבוהה ועסוקים בלשפר את כל הדברים שכדורגלן צריך,הן בפן הפיזי, המנטלי והטקטי. מידי שבוע אנחנו מתחרים נגד קבוצות מהליגות הספרדיות לנוער ופעמיים בשנה אנחנו משתתפים בטורנירים מקצועיים שמביאים הרבה חשיפה, גם מול קבוצות וגם מול אנשי מקצוע מהכדורגל הספרדי. כך שגם אם עדיין לא שיחקתי רשמית בגלל עניין האישורים– אני לגמרי בתוך המסלול הנכון לכך".

אילו צעדים אתה נוקט על מנת לשנות את המצב ולהתחיל להשתלב יותר במשחקים הרשמיים?
"אני עובד חזק מאוד כדי להיות מוכן לרגע שבו אקבל את כרטיס השחקן שלי מפיפ״א. כי הרי זה לא תלוי בי. במקביל לאימונים באקדמיה, אני מתאמן עם קבוצה שמשחקת בליגה השנייה לנוער בספרד, כך שברגע שהאישור יתקבל – אני צפוי להשתלב שם באופן מיידי. כמו שציינתי האקדמיה נורא מקצועית ושגרת האימונים שלי אינטנסיבית: שלוש פעמים ביום, כולל עבודה ייעודית בחדר כושר.

האקדמיה מספקת לי הכל,את כל האמצעים הדרושים על מנת להצליח,אנחנו מנתחים כל משחק שאני משחק בו. הצוות המקצועי עובר איתנו על כל פרט – מהלך אחרי מהלך – כדי לוודא שאנחנו מתקדמים ומשתפרים
אני מרגיש שאני נמצא בידיים טובות, ואני מאמין ב-100% שזה יגיע – וכשזה יגיע, אהיה מוכן".

איך היחסים שלך עם חבריך לאקדמיה? ספר קצת על החיבור החברתי, על חוויות משותפות ועל סדר היום במסגרת הקבוצה.
אני מרגיש שהחברים מהאקדמיה, זה לגמרי כמו המשפחה השנייה שלי פה והיחסים בין כל השחקנים ממש טובים. אנחנו מדברים בהרבה שפות – אני דובר ספרדית, ואנגלית שוטפת, זה בהחלט עוזר להסתדר עם כולם, דבר שמאוד חשוב לדעתי במיוחד בגלל הסיבה שאתה גר וחי עם אותם אנשים,ואתה נורא רחוק מהבית האמיתי. יש גם שני ישראלים נוספים – אחד מהם, עומרי, חבר טוב שלי. אנחנו משחקים פיפא יחד, כשיש זמן גם יוצאים לטייל בימי ראשון. זה סוג של עוגן ישראלי כיפי בתוך השגרה.

סדר היום שלנו מאוד מובנה: קמים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים לשיעור ספרדית, לחברה שעדיין לא דוברים את השפה ולאלה שכן דוברים את השפה אנחנו עושים קורס מאמנים בכיתה ליד. אחר כך יש אימון של שעתיים, כל יום. אחרי הפסקה אנחנו הולכים לאימון בחדר כושר, ואז ממשיכים לאימון נוסף אחר הצהריים. בנוסף, שלוש פעמים בשבוע אני מתאמן גם עם הקבוצה מהליגה השנייה, ובמהלך השבוע יש לנו מינימום משחק בשבוע עם האקדמיה– חלקם מול קבוצות ליגה, חלקם בטורנירים. זו שגרה אינטנסיבית אבל מאוד בונה ומפתחת את המטרה שלזכותה הגעתי לכאן".

מהם היעדים שאתה מציב לעצמך לקראת העונה הבאה? מה אתה שואף להשיג בטווח הקרוב והרחוק?
כבר בגיל 12 רשמתי שאהיה שחקן באירופה, והיום אחרי שנה וחצי בספרד אני חי את החלום הזה יום יום. ‎המטרה הקרובה שלי היא ברורה: לקבל את כרטיס השחקן ולהשתלב בקבוצה בליגה השנייה, שם אני כבר מתאמן. משם השאיפה היא להציג את היכולות שלי ולהיות משמעותי יותר. בנוסף, יש לי שאיפה גדולה וברורה ללבוש את המדים של נבחרת ישראל. לייצג את המדינה זה החלום של כל ילד,ורק לחשוב על היום שזה יגיע אני מתמלא בצמרמורות. אני מאמין שעם התמדה, אמונה, והרבה עבודה קשה – אשיג גם את זה".

אתר ג'וניורליג מאחל הצלחה לדביר בהמשך דרכו!