ילד סוכר

כשאנו חושבים על חולי סכרת, התגובה האינסטינקטיבית היא "יואו, איזה מסכן". אולם אריאל לוטטי בן ה-11.5, לא היה רוצה שירחמו עליו מכיוון שהוא אינו מסכן ובטח לא מרגיש כך. אריאל הוא ילד רגיל, שווה בין שווים, המתמודד עם סוכרת נעורים, והוא לא נותן לסוכרת להגביל אותו או להפריע לו בחייו. סוכרת זו מחלה כרונית והוא חי איתה בשלום ולומד להתגבר על כל ההשלכות שלה על ידי מודעות.

הסוכרת מתפרצת כאשר מערכת החיסון של הגוף תוקפת את תאי הבטא בלבלב. אותם תאים המייצרים אינסולין ומביאה להרס מוחלט שלהם. כתוצאה מכך הגוף מפסיק להפריש את ההורמון אינסולין והסוכר נותר בדם ואינו נכנס לתאים. אריאל, כמו ילדים טובים ורבים מחובר למשאבה שמזריקה לו אינסולין ותפקידה לדאוג לסוכר מאוזן. כל חולה סוכרת צריך להקפיד על אורח חיים בריא ופעילות גופנית סדירה. הפעילות הגופנית היא כלי חשוב באיזון הסוכרת ובהפחתת גורמי סיכון נילווים. 

אריאל הוא שחקן אחד מיני רבים בארץ ובעולם שמתמודד עם המחלה. נאצ׳ו פרננדס שחקן ההגנה של ריאל מדריד לדוגמא, חולה אף הוא בסוכרת נעורים, מה שלא מנע ממנו להגיע לרמות הגבוהות ביותר.

אריאל הצטרף לפני שנה וחצי למועדון אור יהודה. הוא משחק השנה בקבוצת ילדים ג' השנייה במועדון, והכדורגל עוזר לו להתמודד עם הסוכרת, להעלות את רמת הביטחון העצמי, ולבוא לידי ביטוי על המגרש. אריאל משחק כמגן שמאלי, ולעיתים אף משמש כבלם קידמי או קשר אחורי. באימונים הוא מוריד את המשאבה המחוברת לגופו, וכשהוא על המגרש איש לא יודע עם מה הוא מתמודד בחיי היום יום. הוא לא שונה מיתר השחקנים שעל המגרש.

אריאל, ספר לי איך באה לידי ביטוי המחלה שלך בחיי היום יום?  
"סוכרת נעורים זו מחלה שהיא לכל החיים. הלבלב הפסיק להפריש אינסולין לגוף, כך שכל הזמן הסוכר שלי לא מאוזן, הוא לפעמים גבוה ולפעמים נמוך. הסוכרת משפיעה לי על החיים בכך שאני צריך לאזן את הסוכר כמה שניתן, אם אני הולך לפארק עם חברים, חבר שמכיר אותי צריך להיות צמוד אלי כדי שאם ירד לי הסוכר מיד ייתן לי לשתות טרופית ולאכול חטיף אנרגיה – אני הולך תמיד עם פאווץ מצוייד".

בתור כדורגלן- כיצד מפריעה לך המחלה להתמודד עם החיים הספורטיביים?
"הכדורגל עוזר לי לאזן את הסוכר, לכן אני מאוד נהנה לשחק, ואחרי שאני חוזר מאימון לפעמים אני לא צריך להזריק אינסולין לפני הארוחה, כי הסוכר ממשיך לרדת אחרי פעילות ספורטיבית.

במהלך האימון אני עוצר כל חצי שעה ובודק את רמת הסוכר בדם. אם הסוכר שלי מעל 150 אני יכול להמשיך להתאמן ואם הוא נמוך אני חייב לשתות טרופית ולאכול פחממה מורכבת ורק אחרי שהוא עולה שוב אני חוזר להתאמן. גם אם הסוכר גבוה מידי אני צריך להמתין במנוחה שירד ואז לחזור להתאמן. כשיש משחק אני תמיד דואג לאכול משהו לפני ומזריק פחות כדי שהסוכר יהיה ברמה שאוכל לעלות לשחק. לפעמים אני מבקש לצאת באמצע משחק כ אני מרגיש לא טוב".

האם לדעתך מגיע לך יחס שונה מהמאמן בגלל המחלה?
"ממש לא. להפך, חשוב לי להיות שווה בין שווים ושיתייחסו אלי כמו אל כולם".

איזה מסר יש לך להעביר לילדים שבמצבך?
"המסר שאני רוצה להעביר לילדים אחרים "שלא ישברו" שימשיכו לעשות את מה שהם אוהבים ולא יתנו לשום דבר לעצור בעדם".

מה תרצה להיות בעתיד?
"שחקן כדורגל ובמקביל הייטקיסט".

דקלה, אמא של אריאל מתמודדת עם מחלתו של בנה כמו אמא לביאה והיא רוצה להעביר מסר להורים אחרים שבמצבה. היא קוראת להם לא לוותר, ולהמשיך לדחוף את הילדים קדימה.

דקלה, איך מרגישה אמא ביציע שהילד שלה על המגרש אינו בקו הבריאות? האם כל פגיעה או קירבה של שחקן מקפיצה אותך יותר?
"מאז שגילו לאריאל את הסוכרת והבנתי שהספורט יעשה לו רק טוב בריאותית, החלטתי לרשום את אריאל לכדורגל, ליוויתי אותו לכל אימון כדי שאוכל לטפל בו במידת הצורך. כמו כן בכל משחק אני לא ביציע אלא איתו על המגרש ליד השחקנים על מנת לטפל בו. אני קוראת את הבעות הפנים שלו ורואה רגע לפני שהוא מבקש שיחליפו אותו שזה עומד לקרות. היו פעמים שנאלצתי להתפרץ למגרש. השופטים מבינים את המצב וכולם גאים לראות אותו משחק. אני מאוד גאה באריאל שלא מוותר לעצמו ולא נותן לסוכרת לנהל את חייו אלא הוא מנהל אותה".

מה היא ההשקעה שלכם בבית בנוגע לאריאל?
"ביום יום גם בבית תמיד יש מבוגר שמשגיח על אריאל. בבית הספר יש לו סייעת צמודה אך בבית אנו הקרובים אליו מטפלים בו. הוא חווה כמעט כל יום ולעיתים כמה פעמים ביום ירידת סוכר (היפו) וזקוק לטיפול מיידי אחרת יכול לאבד הכרה. אריאל מחובר למשאבה שמזריקה אינסולין. אני מחברת לו את העירוי של המשאבה זו מחט שמחוברת לגוף כל 3 ימים.

בנוסף יש לאריאל סנסור שמודד את הסוכר באופן קבוע שגם הוא מחובר ע"י מחט לגוף אותו אני מחליפה לו כל 6 ימים, זה דורש ממני להיות מאוד מקצועית וכמובן עברתי הדרכות רבות בבית חולים לשם כך. בלילות אני מתעוררת לבדוק לו את רמת הסוכר ולעתים המשאבה מצפצפת בלילה ואני מטפלת באריאל במידת הצורך"

יש לך פחדים? חלומות?
"הפחד שלי הוא שאריאל יהיה לבד ולא ירגיש טוב ולא יהיה מי שיוכל לעזור לו. עם הזמן הפחדים שלי מתמעטים, כי אני רואה כמה אריאל בוגר ומתמודד בגבורה עם הסוכרת שהפכה להיות חלק מהחיים שלו.
החלומות שלי עבור אריאל שימשיך לעשות תמיד כל דבר שהוא חולם ואוהב ושלא יגביל את עצמו בכלום. החלום הגדול שלי שימציאו תרופה שתאזן את הסוכר באופן תמידי".