טור דעה של הורה: תנו לילדים להתפתח

כידוע, ההתפתחות הפיזית של נערים מתבגרים אינה אחידה וחלה בין גילאי 12 – 18. ישנם ילדים שכבר בגיל 14 מגיעים לשיא גובהם ומפותחים מאד מבחינה גופנית ומאידך, ישנם נערים שההתפתחות הגופנית מתחילה אצלם בשלבים מאוחרים יותר – גילאי 16 וצפונה.

לצערי, בשנים האחרונות במחלקת הנוער ישנה תופעה שלא היתה בעבר – בתקופה בה אני שיחקתי כדורגל.

כיום, המון ילדים כישרוניים מאד שלא מפותחים מבחינה פיזית, יתקשו לקבל דקות משחק במועדונים הגדולים, למרות שבמקרים מסוימים מבחינת כשרון ופוטנציאל הם לא נופלים מהשחקנים שמפותחים יותר מבחינה פיזית וזוכים ליותר דקות משחק בגיל הילדים והנערים.

מאמנים רבים, מעדיפים את הדרך הקלה, מנצלים את ההתפתחות המוקדמת אצל שחקנים מסוימים, ונותנים להם יתרון על ילדים שטרם התפתחו. דוגמאות לכך ניתן לראות שמאמנים רבים יעדיפו להציב כחלוצים את הנערים המפותחים פיזית, משחקים איתם על כדורים ארוכים, כדי לנצל את חוסנם הפיזי ובכך משיגים תוצאות לטווח הקצר, למרות שעל הספסל ישנם ילדים שטרם התפתחו ומבחינת הפוטנציאל לעתיד, הם עולים על אלה שמקבלים דקות משחק בגילאים הללו.

עמדה נוספת שלצערי בולטת בעניין הזה, היא עמדת השוער. מאמנים רבים, יעדיפו להציב בעמדת השוער נערים שמפותחים מבחינה פיזית על חשבון שוערים נמוכים יותר, למרות שמבחינת יכולת מקצועית ופוטנציאל לעתיד, הם עולים על אלה שמשחקים כיום.

הכמיהה לניצחון בשלב הילדים והנערים גורמת, לכך, שבמקום ללמד את הילדים את יסודות הכדורגל, ולתת לכל נער לממש את מלוא הפוטנציאל שלו, חלק מהמאמנים מתרכזים בהשגת תוצאות לטווח הקצר, ולא באמת עסוקים בלפתח שחקני כדורגל לעתיד.

אותם נערים, שהתפתחו מוקדם יחסית, מגיעים לגיל נערים א' – נוער, ששם ההבדלים הפיזיים בין השחקנים פחות בולטים מאשר בשנתונים נמוכים יותר, ואז כל היתרון שהיה להם בגיל צעיר יותר על אחרים נעלם. הבעיה היא שילדים כישרוניים מאד, בעלי פוטנציאל רב בכדורגל נשארים מתוסכלים מחוסר דקות המשחק שלהם בשלבים מוקדמים, ומגיעים עד לפרישה מהמשחק, דבר הפוגע פגיעה אנושה לטווח הרחוק בכדורגל הישראלי.

זו הסיבה העיקרית לדעתי שכבר המון שנים אנחנו לוקים בגידול שוערים ישראלים ברמה גבוהה, מניסיוני, שוערים רבים בעלי פוטנציאל רב לעתיד שלא זכו לקרדיט בשנים שטרם התפתחו מבחינה פיזית, מגיעים לייאוש ותסכול ואף פורשים מהמשחק, דבר הפוגע באיכות ובכמות השוערים הכישרוניים בארצנו.

ישנם מקרים רבים מהעבר, בהם שחקני כדורגל מקצועניים שהגיעו לרמות הגבוהות ביותר, בשל מבנה גופם הצנום וההתפתחות המאוחרת לא בלטו בליגות הילדים והנערים והפריצה שלהם החלה בשלב מאוחר יותר.

הדוגמא הבולטת לכך בימינו הוא שחקן מכבי חיפה דולב חזיזה.

בעונת 2010 /2011 שיחק דולב בשנתון נערים ג' במכבי פ"ת. בעונה זו הוא שותף בחמישה משחקים בלבד, כאשר בכולם נכנס כמחליף, החל מדקה 66 (כידוע בשנתון זה זמן המשחק הינו 80 דק'). מאזנו בכיבוש שערים באותה עונה עמד על – 0 שערי ליגה ושער בודד בגביע.

בסיום אותה עונה עבר דולב לנס ציונה וגם שם, חבלי הלידה לא היו קלים, ומבחינת דקות משחק וכיבוש שערים הוא לא בלט במיוחד.

בעונת 2011 / 2012 שיחק דולב בליגת נערים ב' דן, כאשר במשך כל העונה הבקיע 4 שערים, התנדנד בין הספסל להרכב וכמעט תמיד החליף / הוחלף. לציין כי בליגה זו שיחקו מועדונים צנועים כמו בני יהוד, נחלת יהודה, עוצמה חולון, שמשון ת"א, מחנה יהודה ומ.ס בני יפו.

גם העונה שלאחר מכן – עונת 2012 / 2013 לא האירה לו פנים מבחינת כמות שערים – דולב שיחק במדי נס ציונה בנערם א' ליגת שפלה, כאשר באותה ליגה שיחקו  מועדונים צנועים כמו מכבי יבנה, הפועל מרחבים, מכבי ב"ש, מ.ס באר שבע, בית"ר מעלה אדומים, דימונה ושדרות, כאשר בכל העונה כולה הבקיע שער בודד.

הדרך של דולב חזיזה כשחקן במחלקות הנוער, צריכה לעמוד לנגד עיניהם של אנשי המקצוע במחלקות הנוער, שיש להסתכל ולבחון את מידת הפוטנציאל של כל שחקן לטווח הרחוק ופחות להתרכז בתוצאות מיידיות ובכך באמת לקדם ולפתח את הכדורגלן הישראלי.

ובנוסף, ואולי הכי חשוב, צריכה הדוגמא של חזיזה לעמוד לנגד עיניהם של אותם ילדים כישרוניים, שהתפתחותם הפיזית שלהם איטית יותר, ועקב "הרעה החולה" ששוררת כיום לצערי במחלקות הנוער בארץ להישגים מיידים ופחות הסתכלות לטווח הרחוק, משחקים כיום בקבוצות פחות "נוצצות".

על אותם ילדים להמשיך ולהתמיד, לעבוד קשה, לא להישבר, לדעת שקבלת פחות דקות משחק בשלב הזה של חייהם לא סותם את הגולל על התפתחותם כשחקני כדורגל, ואף כשחקנים מצטיינים. שישאלו את דולב חזיזה…..