חוזרים למגרשים בכל הכח

אחרי שציפינו, רצינו וקיווינו ואחרי שנאמר כבר כמעט הכל, חזרו השבוע המועדונים לפעול והשחקנים חזרו לכר הדשא. אומנם עם מסיכות, ללא חיבוקים, נושאים הצהרות בריאות בתיק, אך..הכל בטל בשישים, הכל מתגמד לעומת השמחה של השחקנים שכבר חלמו לחזור ולהזיע למען סמל המועדון.

עבור עומר אדלר ההתרגשות גדולה יותר, מכיוון שלעומר מועדון חדש, תפקיד חדש על המגרש, וקרסול שהחלים מפציעה ארוכה ושב לאיתנו. הכל נראה מבטיח, עומר דרוך ומוכן, הוא עבד קשה וזהו מבחינתו המאני טיים לעלות למגרש, לתת את משחק ההגנה האגרסיבי שלו, להצטיין במשחק הראש בו הוא שולט, לבלוט על המגרש עם נתוניו הפיזיים ולתת כל מה שהוא יכול.

עומר החל לשחק כדורגל בכתה ב' בהפועל ת"א צפון. בשנים בהם שיחק עם האדומים, הוא הספיק להגיע לגמר הגביע עם ילדים ב', לנצח את הדרבי הראשון של הפועל ת"א צפון עם ילדים א', ולעשות סיבוב ליגה שלם ובו 12 ניצחונות עם ילדים ב'.

אחרי 7 שנים בהפועל ת"א החלטת לעבור הקיץ לרמה"ש. מה גרם לך לרצות לעבור? וכיצד קיבלו אותך במועדון החדש?
"הגעתי להחלטה שזה הזמן לעבור עוד במהלך שנה שעברה. המטרה שלי היא להיות שחקן בוגרים ושחקן נבחרת, וכשחקן הגנה אני נדרש  לכמה שיותר זמן משחק. רמת השרון התאימה למה שחיפשתי בכך שהם חממה טובה לשחקנים צעירים".

בשנה שעברה עברת פציעה שהשביתה אותך מספר חודשים. ספר על רגע הפציעה, ההחלמה והשיקום. כיצד מרגיש כדורגלן שמבין שהוא לא יכול לשחק כדורגל?
"נפצעתי בדקה החמישית במשחק הכי חשוב בעונה שעברה נגד נווה יוסף. עליתי לכדור ראש בקרן שלנו ונפלתי לא טוב על הרגל. עוד הספקתי לחזור להגנה אבל הכאב התגבר ויצאתי. אחר כך הוחלפתי ובסוף המשחק נלקחתי לצילום. שברתי את הקרסול ולמזלי לא הייתי זקוק לניתוח. הייתי חמישה שבועות עם גבס וחודש וחצי בשיקום. סך הכל שלושה חודשים הושבתתי.

הזמן לא עובר כשאתה פצוע וכמובן שמאוד קשה להישאר בחוץ, כשאתה יודע שחברים שלך משחקים או מתאמנים. למזלי היה לי את אבא ואמא שלי שהיו איתי לאורך כל התקופה הזו. בהתחלה כולם נותנים לך בטחון וסובבים סביבך, אבל לאחר שבוע שבועיים הכל מתנהל כאילו כלום לא קרה. במהלך התקופה, התקשרו אליי הרבה אנשים ביניהם עומר דמארי, דבר שריגש אותי מאוד".

החזרה למגרש לאחר הפציעה- מה קורה לביטחון? איך קיבל אותך הצוות?
"באופן טבעי הבטחון מתערער, מכוון שאתה מצפה לחזור בדיוק לרמה שהיית לפני הפציעה. הצוות ניסה להחזיר אותי אולי מהר מידי. בדיעבד זו כנראה הייתה טעות. ממליץ למי שעובר פציעה כזו לחזור בסבלנות ולא ישר לקפוץ לתוך המים. צריך לחזור רק כשאתה מרגיש טוב פיזית ומנטלית. אני ממליץ לדבר עם המאמן במשך כל התקופה ולא להיות בלחץ על דקות משחק ועל מקום בהרכב, הלחץ רק מזיק. צריך להתרכז רק במה שחשוב, החזרה".

המעבר בשנה האחרונה מתפקיד מגן לבלם. אומנם נשארת שחקן הגנתי אך כיצד השינוי בתפקיד בא לידי ביטוי על המגרש? באיזה תפקיד אתה מרגיש שאתה תורם יותר?
"לבלם יש יותר אחריות ממגן. זו התחנה האחרונה לפני השער, ואתה רואה הכל מאחורה, מה שאומר שאתה תמיד צריך לכוון ולדבר. המנהיגות תופסת תפקיד נכבד. אני חושב שאני כרגע תורם יותר כבלם אבל בעתיד ארצה גם לחזור לשחק בעמדת המגן".

התחלת להתאמן הקיץ עם מכבי פ"ת. כמעט הכל נסגר ביניכם  ובכל זאת עברת לרמת השרון.
"מכבי פתח תקווה פנו אליי כמה פעמים בשנה האחרונה, וכשהחלטתי לעזוב ברור היה שננסה לראות אם זה מתאים. בסופו של דבר המצב לא הסתדר חוזית ונאלצנו להיפרד בטעם טוב".

ברמה"ש מאמינים בך ולמרות שאתה שייך לשנתון 2005 כבר התאמנת ושיחקת השנה עם קבוצת נערים א'. כיצד זה מרגיש לשחק עם שנתון מעלייך? ואיך קיבלו אותך השחקנים שגדולים ממך בשנה. הם לא הרימו גבה?
"כמובן שזה כיף גדול ומחמאה גדולה לשחק עם שנתון מעלייך. השחקנים קיבלו אותי בזרועות פתוחות, ותוך אימון שניים כבר הרגשתי חלק מהקבוצה".

רמה"ש והפועל ת"א -האם יש הבדל בשיטת האימונים? בגישת המועדון?
"בשני המועדונים האימונים מצוינים. ברמת השרון יש יותר דגש על כושר גופני ובהפועל יש יותר דגש על טכניקה. מטבע הדברים הפועל תל אביב מועדון שרוצה לקחת אליפויות וברמת השרון יש יותר דגש על פיתוח השחקנים".

מה החלומות שלך?
"החלום שלי הוא לשחק ברמות הגבוהות ביותר שיש, ולשם כך, אצטרך לעבוד קשה ולהוכיח את עצמי. תוסיפי שחשוב לשמור על שפיות בתקופה הזו, ולשמור על אופטימיות. עבור רובנו כדורגל הוא המסגרת המרכזית בחיים, וכשהיא באה והולכת בתקופה זו, צריך למצוא איזון, ומשמעת עצמית".