הכוח שבמשמעת עצמית

הכוונה שלי בכתבה הזו היא לא לתת לך זריקת מוטיבציה, אלא להניח לך על המסך ״משהו שכבר אמרו לך״, מזוית אחרת.

שוב יש איזה מסך עשן סביב מה שהיינו רגילים – תאריך פתיחת שנה, מחנות אימונים, אין לו"ז קבוע, אין משחק שמתקרב, ואפילו אין באמת ודאות מתי הכול חוזר. ואם נודה באמת — בימים כאלה, להיזרק על הספה יותר מפתה מלצאת ולהזיע, קצת יותר קשוח להניע את עצמנו.

תקופה של חוסר שגרה או וודאות — מבליטה תכונה אחת ואולי הכי ״אפורה״ שיש לספורטאי: משמעת עצמית.

״לא בא לי״ זה לא תירוץ — זה תנאי התחלתי

אנחנו נוטים לחשוב שמשמעת עצמית היא כוח רצון. לפי פסיכולוגים של הביצוע (מתוך הספר GRIT) המשמעת היא לא רגש, אלא הרגל.

זה לא קשור לחשק או למוטיבציה. להפך – משמעת עצמית היא הפעולה שאתה עושה דווקא כשאין לך חשק.

הדבר שהכי הרבה שחקנים מחפשים, היא יציבות, בעיקר בתוצאות שלהם. וכאן זה מתחיל – כי שחקנים גדולים יודעים איך לנהל את עצמם גם כשהם לא מרגישים במיטבם. זה ההבדל בין להיות טוב לבין להיות יציב.

מאחורי האימונים השקטים של קובי בראיינט
אחת הדוגמאות שאני הכי מתחבר אליה בהקשר של התמדה זה הסיפור של קובי בראיינט, סמל לספורטאי שדבק בשיטות עבודה קבועות וברורות, סיפר פעם שהוא היה מגיע לאולם בשעה 4 בבוקר לאימון אישי — לא כי הוא אהב לקום מוקדם, אלא כי הוא הבין: "אם אני אתאמן עוד שעתיים כל יום, אני אהיה טוב יותר מכל אחד אחר — לא בעוד שבוע, בעוד שנתיים".

אבל זה יותר מזה. לא מדובר רק בלייצר יתרון על שחקנים אחרים שתפגוש בקרוב בתחילת העונה, זה בעיקר כדי לחזק את עצמך וליצור יציבות פנימית. ״כן, אני מסוגל לעשות דברים לא נוחים למרות שלא בא לי״.

אז למה זה חשוב דווקא עכשיו?
העדר מסגרת שמה אותנו במקום קצת בעייתי – אני לעצמי. מה שאני אקבע לעשות, הוא זה שייצר את התוצאות בהמשך.

חשוב ממש, במקום לשקוע בחוסר מיקוד או סדר, תייצר לעצמך מסגרת של משמעת פשוטה: אני שומר על עצמי. אני לא מחכה שמישהו יגיד לי מה לעשות. אני מתקדם, קצת בכל יום.

הפעולות הקטנות שאתה עושה עכשיו — ריצה של 20 דקות, תרגילי כוח עם משקל גוף, עבודה על שליטה בכדור — זה לא סתם אימון – זו הצהרה כלפי עצמי: אני ממשיך גם כשאין מסגרת, כי אני יודע לאן אני רוצה להגיע. בסוף, מה שתעשה עכשיו יתגלה כשזה יחזור. מי שעבד — ירגיש את זה. ומי שלא — גם.

לכל שאלה, לחץ פה על הלינק ותגיע אליי