היום מנצחים משחקים עם הראש

בר משחק כדורגל מגיל 5 ובהתחשב בעובדה שהילד בן 13, הוא נמצא מעל מחצית חייו במגרש. הוא החל לשחק כדורגל בבסיס עובדה שם גר עם המשפחה, לאור תפקיד של אימו בצה"ל. לאחר שנתיים המשפחה חזרה למרכז וההורים רשמו את בר לביה"ס לכדורגל מועדון ספורט אשדוד. שם שיחק בטרומים ובילדים ובשנה הבאה ישחק בר בילדים א'. 

בר מתנשא לגובה 1.71 ומספיק מבט אחד בחוסן הגופני שלו, כדי להבין שהוא משחק בתפקיד הבלם. את בר ראיתי לפני כשלושה חודשים במשחק ליגה בין קבוצתו לבין הפועל ר"ג, אם הייתי צריכה לסכם את המשחק, אפשר לחלק אותו לשניים – כשבר היה על המגרש וכשבר נפצע ויצא. כששיחק, בר שימש כמרכז חוליית ההגנה ונכח בכל מקום במגרש. הוא הגביל את מרחב הפעולה של ההתקפה היריבה ואף כדור לא הצליח לעבור אותו. הוא בעל יכולת גבוהה לתקל ומבנה גופו החזק והספורטיבי נותן לו יתרון.

ברכות בר, קוראי ג'וניורליג הכתירו אותך לשחקן הטוב בליגה. איך ההרגשה להיבחר? האם אתה מרגיש ראוי לכבוד?
"ההרגשה להיבחר היא תמיד הרגשה טובה, ובמיוחד כשמדובר בקוראים של אתר ג'וניורליג שמבינים בכדורגל, ובחרו בי למרות שמרביתם לא מכירים אותי אישית. הבחירה בי מאוד מחמיאה. אני עובד קשה כל השנה, משקיע, נותן את כל כולי באימונים ובמשחקים ואני שמח לראות שנחישות, התמדה ועבודה קשה משתלמים. אבל מצד שני אני לוקח את הזכייה בסקר בפרופורציות, הכי חשוב עבורי הן התוצאות בפועל על כר הדשא, ההנאה וחדוות המשחק".

השנה הייתה שנתך הראשונה ב-11. האם היו לך קשיי הסתגלות? אילו טיפים אתה יכול לתת לילדים שבשנה הבאה ישחקו ב -11 בשנתם הראשונה?
"המעבר לשחק ב-11 הוא מעבר לא פשוט ונדרשת הכנה פיזית ומנטאלית. שמחתי לעבור ל-11 כי היה בי רצון לשחק במגרש גדול ולהרגיש איך זה להיות כמו שחקן בוגר. ההתחלה לא הייתה פשוטה, אבל אני חושב שמהר מאוד התאקלמתי ואפילו נהניתי מהשינוי המרענן. אני ממליץ לשחקנים בשנתם הראשונה  ב-11 לעבוד על הכושר הגופני, כי מרחקי הריצה גדולים יותר. בנוסף, חשוב מאוד שכל אחד יבין בדיוק מה תפקידו במגרש ומה המיקום שהוא צריך לעמוד בו".

מ.ס אשדוד סיימה את העונה במקום השלישי אחרי מכבי ת"א ומכבי פ"ת כשלקבוצה 79.2 אחוזיי הצלחה.  אתם הקבוצה שספגה הכי מעט שערים בליגה – 12 שערים בלבד, כשמכבי ת"א ספגה 16 ופתח תקווה 14.  בתור בלם, כשקבוצתך סופגת הכי מעט שערים בליגה- מהי הרגשתך? ומהי התרומה שלך למספר השערים המועט שספגתם?
"אין ספק שבלם הוא חלק מרכזי בקבוצה. הוא צריך להיות בעל מבנה גוף חסון, אך גם בעל תכונות אופי המחברות בין שחקני ההגנה, ויכולת ראיית משחק רחבה. עם זאת, בלם אינו יכול להצליח לבדו בהגנה על השער. כדורגל הוא משחק קבוצתי ולולא המאמן שלי אבי מלכה וחבריי להגנה, שחקנים מוכשרים אחד אחד שפעלו לצידי יחד בנחישות, אחריות, מסירות, רעות וגיבוי – לא היינו מצליחים לייצר את תוצאת ההגנה הטובה ביותר בליגה. הישג הספיגה הנמוכה בליגה הוא הישג משמעותי, אך ללא ספק הוא הישג ששייך לכל הקבוצה ולא רק לי".

מכבי פ"ת חיזרה אחרייך במהלך העונה, אחרי שראו אותך במשחק ביניכם. אחרי מחשבה, החלטת להישאר באשדוד קרוב לבית. בדיעבד, אתה שלם עם ההחלטה שלך? מדוע אמרת לא לפ"ת?
"העונה היו לי מספר פניות מקבוצות שונות בארץ, וגם מפ"ת שנחשבת לקבוצה מצוינת ולמועדון מקצועי. ההחלטה להישאר באשדוד נבעה משיקולים אישיים ומקצועיים ואני לא מתחרט עליה, כי היא נלקחה בלב שלם. בדיעבד זו היתיה החלטה מושכלת ונכונה, סיימתי עונה מוצלחת באשדוד, אשדוד זה הבית – אני אוהב את הקבוצה ומחובר למאמן ולחברים שלי".

אתה משתייך לאקדמיה באשדוד. עד כמה האקדמיה תורמת לשחקנים? מבחינה מקצועית ומבחינה חברתית?
"האקדמיה תורמת הרבה לשחקני המועדון. מבחינה מקצועית האקדמיה של מ.ס אשדוד עובדת על שילוב של כושר גופני, טכניקה ואימונים מנטליים לשחקנים. כשמזהים אצל שחקן חולשה מסוימת, אימוני האקדמיה מסייעים לשפר ולחזק אותו באותו תחום. בנוסף לכך, נחשפים למאמנים אחרים ולומדים מהם הרבה. התרומה החברתית של האקדמיה מתבטאת בכך שמתאמנים יחד עם שחקנים מקבוצות גיל שונות ונחשפים לעוד שחקנים וסגנונות שונים, מכירים עוד חברים מהמועדון ומכולם תמיד אפשר רק ללמוד ולהתפתח".

איך שמרת על כושר בתקופת הקורונה?
"תקופת הקורונה הייתה מאתגרת לכולם ובמיוחד לספורטאים, כי לא ניתן לצאת ולהתאמן באופן תדיר במגרש כמו שנדרש מאיתנו. הכול קרה מהר והבנתי שעליי לסגל לעצמי אורח חיים נכון גם בתקופה זו. ולכן הקפדתי לאכול בריא, לרוץ 4 פעמים בשבוע ולעשות בבית אימוני טבטה (אימונים קצרים ואינטנסיביים המשלבים כוח וסיבולת לב ריאה). ותרגילי טכניקה עם כדור. אני שמח מאוד שחזרנו להתאמן, היה לי מאוד חסר להיות על המגרש"

עד כמה ההורים מעורבים ומשפיעים עלייך ככדורגלן? ועד כמה אתם חיים בבית את הכדורגל?
"ההורים שלי והמשפחה הם חלק מאוד משמעותי בחיי. בבית אנחנו חיים כדורגל ואוהבים לראות יחד משחקים טובים. אח שלי ריי משחק גם במ.ס אשדוד כשוער בליגה טרום א'. ודוד שלי, אייל אלמושנינו (אח של אמא שלי) שיחק בעבר בליגת העל במ.ס אשדוד ובמכבי חיפה, כך שכולנו מחוברים מאוד לענף. ההורים שלי תמיד היו שם בשבילי והאמינו בי. אבא מגיל קטן ליווה אותי לכל משחק ואמא הצטרפה בהמשך. אני חייב להם הרבה על ההשקעה, הדחיפה, המוטיבציה להמשיך גם כשמאתגר, על הליווי ועל הצד הלוגיסטי של ההסעות לאימונים מגן יבנה לאשדוד – ברור לי שזה לא פשוט והם עושים זאת כדי שאצליח.
לשמחתי הם לא מתערבים לי במה שקורה על המגרש, הם נותנים לי להתמודד וחשוב להם שאקשיב למאמן ואיישם את מה שהוא מצפה ממני. אבל אם אני צריך עצה טובה או עזרה הם בהחלט הכתובת שלי, הם שם בשבילי ואני מקשיב להם".

מה גורם לך כשיש כל כך הרבה גירויים מסביב להישאר נאמן לכדורגל?
"כדורגל זו אהבה בלב. מגיל צעיר נהניתי לשחק כדורגל. הדברים לא באו לי בקלות ובאופן טבעי מתחילת הדרך, אבל הייתי נחוש ולא ויתרתי. אני שחקן של עבודה קשה. אם משהו לא הולך לי אני מנסה שוב ושוב עד שמגיע לתוצאה הרצויה. אני חושב שמעבר להנאה ולאהבת המשחק, אני נאמן לכדורגל, כי אני מרגיש שההשקעה משתלמת ויש לי סיפוק אדיר כשאני עולה על הדשא בשבתות, זו הרגשה ששווה הרבה. הכדורגל תורם לי המון –  אורח חיים ספורטיבי, משמעת עצמית, כושר גופני, חשיבה, קבלת החלטות מהירה. זה לא הכדורגל של פעם, היום מנצחים משחקים עם הראש. למנטליות ולחוסן הנפשי לצד הפיזי יש תפקיד מכריע, ואם הכדורגל נותן לי כל כך הרבה, אז קל לי להישאר נאמן ואם ההרגשה הזו וחדוות המשחק ימשיכו ללוות אותי אני בהחלט אשאר נאמן לכדורגל גם בעתיד".

עד כמה חושש כדורגלן בתקופה של סוף עונה ותחילת עונה מהגעה של שחקנים חדשים לקבוצה?
"אני מניח שאולי יש שחקנים שחוששים מניפויים, או מהגעת שחקנים חדשים במשבצת שלהם וזה טבעי. אבל לי אישית אין חשש מזה. אני בטוח בעצמי, יודע מה אני יכול לתרום לקבוצה ואם יחליטו להביא שחקן נוסף במשבצת שלי, אז אראה את זה כתחרות בריאה וכפוטנציאל לשיפור אישי. בכלל, אני חושב שכל שחקן צריך לדעת ולהבין שמקומו בקבוצה אינו מובטח לנצח, חשוב תמיד לשאוף להיות הכי טוב, לתת 110% מעצמך ולייצר יתרון יחסי על פני אחרים".

מה השאיפות שלך? ואיפה נמצא אותך בשנים הבאות?
"אני שואף גבוה. אירופה זו לא מילה גסה ובהחלט אני רוצה לבנות את עצמי כדי להגיע ולהתברג בקבוצה אטרקטיבית באירופה. אבא שלי אוהב את אנגליה, אמא שלי אוהבת את ספרד, מבחינתי לשחק באחת מהמדינות האלו זו הגשמת חלום ואני אעבוד קשה ובמסירות רבה כדי להגשים את החלום הזה. אני לא יודע איפה אהיה בשנים הבאות, אבל אני בהחלט מאחל לעצמי להיות במקום שטוב לי בו ולהמשיך לעשות את מה שאני אוהב. אני אשמח לנצל את ההזדמנות ולהודות להנהלת המועדון ולמאמן שלי אבי מלכה שהאמין בי, נתן לי את הבמה וליווה אותי לאורך העונה במקצועיות ודאגה רבה וכמובן להביע תודה והערכה לכל מי שמילא את הסקר והצביע לי".