"הדימוי העצמי שלנו כמועדון רק הולך ומתעצם"

קובי זכריה מי שגדל במועדון אור יהודה והחל העונה את עונתו התשיעית במחלקת הנוער, נחשב ליד ימינו של רפי יצחקי המנהל המקצועי של המחלקה. קובי מאמן זו השנה השנייה את שנתון 2005 של אור יהודה אשר משחקת במחוז דן ושואפת לעלות לליגה הארצית, כאשר במקביל הוא ממשיך להוביל את החטיבה הצעירה של המועדון, אותה הוא מכיר היטב, לאחר שלאורך השנים מרבית הילדים עברו תחת הדרכתו.

קובי, עם שנתון 2005 שזו עונה שנייה שלך איתם, פתחתם את העונה בהפסד כואב להוד השרון עם פנדל בדקות הסיום. מי היריבות העיקריות שלכם העונה בצמרת במאבק על הכרטיס לליגה הארצית?
"עם שנתון 2005 התחלנו שנה שעברה בנקודת פתיחה גרועה, כאשר התחלנו את האימונים עם סגל של שמונה שחקנים בלבד. כמאמן שהוא בן המקום זה היה אתגר בשבילי להרים את השנתון הזה ואכן למרות שהמטרות שנה שעברה היו קיומיות בלבד, עד שהגיעה הקורונה בחודש מרץ, היינו בכושר מצוין וסיימנו כמעט סיבוב שלם ללא הפסד.

השנה התחזקנו במספר שחקנים שהוסיפו לנו איכות במקומות שהיינו צריכים והגדלנו את הסגל ל 24 שחקנים. אני מאמין אמונה שלמה בשנתון הזה, מדובר בקבוצה מלוכדת מאוד שהדימוי העצמי בה גבוה. כמו בשאר הקבוצות התחרותיות במועדון, גם לקבוצה שלי יש השנה מטרות הישגיות. זה לא סוד שבטווח של 3 שנים אנחנו שואפים להיות לפחות בליגות המשניות גם שנתוני הנוער-נערים ב'. ואם זה לא יקרה השנה, זה יקרה בשנה הבאה. מבחינת הגישה וההתנהלות שלנו אנחנו כבר היום שווים לפחות ליגה ארצית, אנחנו שואפים להיות הכי טובים.

לגבי יחסי הכוחות בליגה, יחד איתנו יש את הוד השרון שהיא קבוצות מאוד מאוזנת, כאשר גם ירמיהו חולון וקרית אונו קבוצות חזקות. בנערים ב' כמעט ואין פערים פיזיים, לכן אני צופה ליגה מאוד מאתגרת ומותחת השנה".

איך אתה משלב את קריירת האימון שלך עם נערים ב' ותפקיד המנהל המקצועי של החטיבה הצעירה?
"השנה התחלתי את השנה התשיעית שלי במועדון, אני בן המקום שמכיר את הרוב המכריע של ילדי החטיבה הצעירה, אשר עברו אצלי בבית הספר לכדורגל ובקבוצת ההכנה לליגה, שאימנתי עד לפני עונה. כך שיש לי שליטה מלאה על הנעשה בחטיבה הצעירה, אני מכיר כל ילד וילד, מכיר את הרקע שלו המקצועי, החברתי והמשפחתי.

אנחנו עובדים עם תוכניות ארוכות טווח כדי שבהמשך נוכל לקצור את הפירות בגילאים הגדולים, זה נכון שאנחנו רוצים להתחיל לקצור את הפירות של העבודה הנעשית בחטיבה הצעירה בנערים ב' שזה כבר שנתון עם ליגות עם עליות וירידות. אבל הרצון המשותף שלי ושל רפי יצחקי שאאמן את נערים ב', שהוא המנהל המקצועי מהטובים שיש בארץ, מעבר לסגירת המעגל של קצירת פירות העבודה של החטיבה הצעירה, זה גם שאתפתח ברמה האישית כמאמן ראשי, כך שאני צומח גם כמאמן וגם כמנהל מקצועי. כמאמן אני רוצה לבנות לעצמי קריירה, להתנסות ולעלות בגילאים, להגיע למקומות ההישגיים יותר".

בתקופה הקשה הזאת של הקורונה, מה ההבדלים בעבודה שאתם עושים עם שחקנים בחטיבה הבוגרת לעומת הצעירה?
"בדומה לרוב המוחלט של המועדונים, גם אצלנו כל עובדי מחלקת הנוער יצאו לחל"ת, אך עם אחריות גדולה כלפי הקבוצות שלנו. המאמנים אצלנו נמצאים בקשר רציף עם השחקנים, כל שחקן מקבל יחידת אימון עם מאמן הכושר בנוסף לאימוני זום עם המאמן.

אני מרגיש שעניין הזום מיצה את עצמו, אסור לשכוח שאותם שחקנים כמעט שנה לומדים דרך המסכים. מה שעבד בסגר הראשון פחות עובד כעת, אנחנו מעודדים עבודה בחוץ. בחטיבה הבוגרת השחקנים קבלו תכנית עבודה ביתית. בחטיבה הצעירה אנחנו מקפידים יותר על מגע אישי מול השחקנים, שיחות טלפון, חידונים  ומשחקי חברה. הנזק שנעשה הוא יותר מנטלי ופחות מקצועי, נמנע מהילדים להיפגש עם החברים במסגרת שהם הכי אוהבים, הנזק המקצועי הוא מזערי במיוחד בגילאים האלה".

איך היית מסכם את ההתנסות של שנתון 2006 אשתקד בליגת מרכז? אתם רואים את ההשלכות העונה?
"מטרת העל שלנו כמועדון היתה ונשארה לחשוף את עצמנו לכל הרמות ולצאת מהבועה המקומית. קיבלנו החלטה לתת לשנתוני 2006 ו 2008 לשחק בליגות חזקות, מתוך ידיעה שיהיה קשוח מבחינת תוצאות. אבל בראיית מקרו, זה ישנה ויעצים את הדימוי העצמי של המועדון ושל השחקנים. יש פה אמירה ברורה שאנחנו רוצים להתמודד ולא מפחדים משום אתגר.

היום בראייה לאחור אנחנו מרוצים, הפסדנו כמה קרבות אבל ניצחנו את המלחמה הראשונה. יש ביקוש גדול להגיע אלינו לשנתונים הללו והדימוי העצמי שלנו כמועדון רק הולך ומתעצם".

מה הפעילות שעשיתם בחטיבה הצעירה מאז הגעתו של רפי יצחקי למחלקה ומה התוכניות שלכם להמשך?
"החטיבה בעבר התבססה בעיקר על ידי ילדי העיר, כיום יש לא מעט שחקנים שמגיעים אלינו מכל אזור בקעת אונו. כבר בשנה שעברה עשינו מהלך כאשר הפכנו את בית הספר לכדורגל שלנו לסוג של אקדמיה. האקדמיה מנתה אשתקד כ-100 שחקנים שזה לא מספק אותנו, בפרט כשאנחנו רואים מה המספרים בישובים סביבנו ואנחנו מאוד מאמינים בפוטנציאל שלנו פה.

על כן תכננו כבר לעונה הנוכחית לתת יותר דחיפה בכיוון הזה, אך הקורונה טורפת את כל הקלפים. יש לנו תוכנית להרחיב את הפעילות שלנו ולפתח שלוחות קטרגל בבתי ספר היסודיים תחת מ.כ אור יהודה. ישנם ילדים רבים שאין להם את האפשרות להגיע בחמש אחרי הצהריים לאצטדיון העירוני, ההורים עובדים ו/או מתגוררים רחוק מהאצטדיון. ככה נוכל להגיע לעוד ילדים ולהגדיל את הבסיס שלנו בחטיבה הצעירה.

כבר השנה יש לנו שתי קבוצות דאבל (שתי קבוצות באותו השנתון ש.צ) בילדים ג' ובילדים א', מה שלא היה לפני כן. עם קצב אכלוס השכונות החדשות בעיר והכפלת מספר התושבים, אנחנו צופים נהירה גדולה של שחקנים חדשים בגילאים צעירים אלינו. כל אחד שגר באזור צריך להבין שאור יהודה היא המחלקה הטובה באזור והכדורגל הענף מספר 1 בעיר.

פעילות חשובה נוספת שאנחנו עושים, בשילוב עם הנהגת ההורים ומערכת החינוך בעיר, זה להקים מגמת כדורגל בחטיבת הביניים. אנחנו רוצים שמשנה הבאה גם למ.כ אור יהודה יהיה ייצוג בכיתת ספורט, בעיקר שאור יהודה זו עיר של כדורגל.

זה הלך קשה בהתחלה אבל עכשיו מסתמן שהכיוון חיובי, אנחנו לא באים לגנוב מקום של אף ענף ספורט אחר, אנחנו רוצים גם את החלק שלנו. אנחנו רוצים שתהיה כיתת כדורגל שתתבסס על הילדים מאור יהודה. כלומר אם יש ילד מאור יהודה משחק בבני יהודה, הוא גם יוכל להיכנס לכיתה הזאת. כך נעלה את הרמה של השחקנים ויהיה לנו מעקב טוב אחריהם".

איך שומרים על הטאלנטים שיש לכם במחלקה הצעירה מפני "חטיפות" של המועדונים הגדולים?
"אנחנו לא "מחביאים" אף שחקן. עד היום לא עצרנו שום ילד שרצה להמשיך לקבוצה אחרת, הרוב המוחלט של השחקנים עושה איתנו מרתון להרבה שנים. מהקיץ שעבר הצלחנו לצרף כמעט 100 שחקנים תושבי חוץ, הרבה בזכות המעטפת המקצועית שכיום אנחנו נותנים לילדי המחלקה, מעטפת שלא מביישת שום מועדון. היום מבינים שאור יהודה היא אלטרנטיבה הכי טובה באזור.

יש באור יהודה הנהלה יוצאת מהכלל שנותנת לעבוד ללא שום התערבות פוליטית או חברתית כזו או אחרת, הכל קורה במקצוענות נטו. המועדון רץ מרתון לא לשנה שנתיים. כמו שהבוגרים עלו לליגה א' ואני מאמין שתוך שנתיים שלוש הם יגיעו לליגה הלאומית, גם במחלקת הנוער אנחנו רצים פה מרתון".