הבן לא מסי, פשוט תעודדו ותדחפו מהיציע

שבת בבוקר, הבעל עם קבוצתו במשחק כדורגל ושניי הבנים כל אחד במועדון אחר משחקים את משחקי הליגה שלהם, והכל באותה השעה – לא! זו לא אגדה! זו המציאות של ורד כחלון.
אמא ל- 3 ילדים רותם (15), שביט (11.5) המשחק בהפועל אשקלון ילדים ג', גיל (8) המשחק בעירוני אשדוד טרום א'. ושי הבעל והאבא, מאמן כדורגל בנערים ב' עירוני אשדוד.

כל חייכם סובבים מסתבר סביב הכדור, את בעלך שי מאמן נערים ב' עירוני אשדוד הכרת במגרש כדורגל…
"שי ואני נפגשנו במשחק הפועל ת"א נגד צ'לסי במסע המופלא של הפועל ת"א בגביע אופ"א. שנינו אוהדי הפועל כל אחד נסע עם חברים שלו למשחק וישבנו אחד ליד השני במגרש ושם הכרנו".

התפצלתם ורד. מילא הבעל, אבל למה הילדים בשניי מועדונים שונים?
"שביט משחק כבר שלוש שנים בהפועל אשקלון והוא רגיל לילדים ולמועדון. לבן הקטן חיפשנו שינוי. תפקיד המאמן הוא משמעותי בחינוך הילדים, ובמועדונים קטנים ללא כסף – לא תמיד משקיעים בבחירת מאמנים, ולכן העדפנו מועדון גדול יותר עם תנאים, מועדון שיאמין באנשיי חינוך קודם למאמנים".

איך נשארים משפחה מלוכדת כשכל אחד משחק במקום אחר?
"בבית הספר בו לומדים הבנים יש יום לימודים ארוך, כך שרוב שעות היום הם מבלים באותה סביבה, רק בשעות האימונים המתקיימים בערים שונות הם נפרדים. מאוד קשה לקבוע פעילות כי לכל בן הלו"ז שלו. קשה לאחד אותם באמצע שבוע, אפילו להגיע ליום הורים זו משימה בלתי אפשרית. אנחנו כהורים מעודדים כל ילד עם קבוצתו, אפילו שגיל (עירוני אשדוד) משחק עם מדים צהובים, ואנו בלב ובנפש אדומים…אנו מפרגנים!".

איך האווירה בבית בימי שישי כשלמחרת יש משחקים?
"הכל בבית סובב סביב הכדורגל ולוחות הזמנים בהתאם. כשחברים של שביט מזמינים אותו הוא הולך לישון כבר בתשע. אם הולכים לאכול ארוחת ערב אצל ההורים בשישי הבנים הם אלו שלוחצים לחזור ואומרים – אמא יש משחק מחר צריך לישון מוקדם".

איך מתארגנים במשך השבוע מבחינת הסעות לאימונים?
"אנחנו כל היום בהסעות מאימון לאימון. לרוב שי נוסע עם גיל לאשדוד ואני אחראית לקחת ולהחזיר מאשקלון".

איך מחליטים בשבת איזה משחק הולכים לראות?
בשנה שעברה גיל עוד לא היה בליגה ולכן לא הייתה בעייה. השנה, אם המשחקים יהיו בשעות שונות אז שנינו נלך יחד לכל משחק של כל ילד, ואם המשחקים יהיו בשעות חופפות אז כמו בצבא שבוע שבוע, אחד יסע עם שביט והשני עם גיל ושבוע אחריי נתחלף".

את מתמודדת עם בעיה נוספת – את מי מנחמים ראשון אחריי הפסדים? ואת מי מעודדים ראשון אחריי נצחון?
"גיל בן 8 ובגילו אין אמצע. יש רק שחור או לבן, הוא לוקח הפסדים מאוד קשה, גם במשחקיי אימון, לכן נצטרך קודם לעודד אותו כי הוא הקטן".

כאמא מעורבת שעוברת ממועדון למועדון, יש לך תובנות לגביי הכדורגל בארץ שלטענתך לא מתקדם לשום מקום
"זה לא מחזה נדיר לראות הורים שצועקים ומקללים את המאמן אם לדעתם הילד לא שיחק מספיק דקות. שלא לדבר על התנפלות על השופטים במשחקי הילדים. לצערנו, הרבה מהמחזות הללו נעשים במגרש לעיני הילדים המובכים.
בכלל, הורים מתחילים להתערב עוד באימונים כשהם נוכחים. יש מועדונים שמאפשרים להורים לשבת בתחומי מגרש האימונים עצמו ואז כל הורה צועק לילד הוראות משלו, ואחר כך עוברים לצעוק על המאמן כשמשהו לא נראה להורה. תוסיפי לזה את העובדה שהרבה מאמני ילדים הם מדריכי כדורגל חסרי ניסיון ולא אנשי חינוך.

בנוסף, מנהל הקבוצה הוא אחד ההורים ומקומם לראות שדווקא הבן של מנהל הקבוצה קבוע בהרכב. ואיפה ההורים שמתקשרים למאמן הביתה באופן פרטי או מכירים אותו היכרות אישית? במצב כזה, ילדים שהם באמת כשרונות אבל הוריהם פחות מעורבים נעלמים. גם ילדים שהוריהם מעורבים יתר על המידה יכולים לאבד בטחון- למי להקשיב לאמא ואבא או למאמן? וכך הכדורגל בישראל מאבד כישרונות.

כמו כן, אין מספיק מגרשים ואימונים נעשים על רבע מגרש בשעות מוזרות, הילדים לא מקבלים מספיק אימוניי כושר ואחרי מחצית ניתן לראות ילדים "נופלים מהרגליים", ככה הכדורגל בארץ לא יצמח".

שימשת כדוברת להרבה הורים בכל הארץ על ידי הצפת הבעיות הרבות. יש לך גם פתרונות?
"שיפור מתקני הכדורגל הקיימים ואף הוספת מגרשי אימון, שיפור איכות המאמנים, הכנסת מאמני כושר בכל גיל, הכנסת תזונאי מגיל קטן ללמד ילדים אכילה נכונה לפני ואחרי אימון, הטמעת הרגלי חיים לילדים כיוון שחוסר אכילה ומנוחה גורמים לפציעות, והלוואי שהורים יפסיקו לפנטז שהבן שלהם הוא מסי הבא ופשוט יעודדו וידחפו מהיציע".

בכל סיום ראיון, אני מאחלת למרואיינים שלי הצלחות והישגים. לך צריך לאחל לפני ההצלחות וההישגים- שהמשחקים שלכם יהיו בשעות שונות ויתחלקו על פניי כל השבת. ולו למען אחדות המשפחה! ואח"כ שיבואו הדרך והנצחונות".