בצל המלחמה, אוואט מסכם עונה עם גביע

העונה האחרונה תיזכר בהיסטוריה של מועדון אשדוד, כעונה מטלטלת שידוע היה איך היא מתחילה אך לא ידוע היה כיצד היא תסתיים.

ההכנות לעונת 23/24 היו מרשימות, רוני אוואט המנהל המקצועי במחלקת הנוער דאג למתיחת פנים, ואז הגיע ה 7 לאוקטובר שטרף את הקלפים. העיר אשדוד ניצבה במוקד הסערה.

המצוקה בעיר וחוסר האונים עצרו את שגרת הכדורגל לחודשיים וחצי בקירוב, והמועדון צריך היה למצוא כלים לאחר העצירה ולהכשיר את השחקנים כדי ״שהנחיתה״ תהיה רכה כמה שיותר.

הצוות הניהולי במועדון הוכיח את כוחו ועוצמתו למרות המכה הגדולה, וכשההתאחדות הודיעה על החזרה למגרשים, באשדוד שינסו מותניים וחזרו בצורה המיטבית עד כמה שהדבר התאפשר.

מי ששמה חותמת על העונה והביאה הרבה כבוד למועדון ולעיר – היא קבוצת הנוער האשדודית בניצוחו של אבי אבינו שניצחה את בני סכנין בגמר הגביע בתוצאה 5-1 והניפה את הגביע בפעם החמישית בהיסטוריה של המועדון.

הקבוצה שעברה עונה מטלטלת ולא יציבה וסיימה במקום השמיני בליגה, עלתה במאני טיים לגמר הגביע ונתנה תצוגת כדורגל הרואית ותכליתית וזכתה, ובצדק, להניף את הגביע כשלג׳קי בן זקן נותר רק לחייך ולהודות לבורא עולם ולשחקנים – על עוד גביע בארון, וזאת מיד לאחר שהקבוצה הבוגרת הבטיחה עונה נוספת בליגת העל.

במחלקת הנוער עצמה, צריך לשים לב ואסור לשכוח כי המועדון האשדודי הפך בשנים האחרונות למוקד עליה לרגל לסקאוטים ממועדונים שונים, והפיתוי הוא כל כך גדול, שהמועדון מוצא עצמו בליית ברירה נאלץ לוותר על השחקנים שעוזבים.

ירדן שנסי, איתי בן יוסף, ארז דידי, לוטם אסרס, ריי פלד, יעקב מיכאל זאדה, עידן מנור, רון תלמי, דניאל דוידי, הם דוגמא קטנה לשחקנים שעזבו למרות שלכל אחד מהם יש מה לתרום למועדון האשדודי.

בנימה אישית, ואם יורשה לי לומר את דעתי – אולי המועדון לא נלחם מספיק בעזיבה?

גם ריבוי הפציעות במועדון, ואולי בשל העומס על השחקנים, הוא עצום – דביר בן בסט, יותם פלג, אביב שלי, יאיר מלכה, איתמר אטיאס, בר פלד, ועילאי מירה הושבתו העונה בשל פציעה זו או אחרת.

רוני אוואט נאות לבקשתי לסכם את העונה שחלפה עם התייחסות לעזיבות והפציעות, ההישגים וההצלחות כשבפתח הוא כבר מתכנן במרץ את העונה הקרובה.

רוני, אני מחזירה אותך אחורה בזמן. מאי 23 אתה מתמנה למנהל המקצועי באשדוד במקום פרדי דוד שהשאיר חותמו במועדון. אתה מיד מתחיל לבצע שינויים ולהעביר את המועדון מתיחת פנים. מה הם השינויים והתוספות שהבאת?
"בפן המקצועי הוחלפה כל הכוורת המקצועית הבכירה שחלקם התקדמו לבוגרים וחלקם ביקשו לעזוב: מאמן וצוות נוער, מאמני אקדמיה, נוספו מנהל לחטיבה צעירה, ראש תחום כושר גופני, צוות חדש שאחראי לשיקום שחקנים מפציעות.

הוכנסה תוכנת ניהול חדשה ואמצעים טכנולוגיים, תכנית אימונים משודרגת שכוללת תוספת מגרשים כמות יחידות אימון ונפח זמני האימון ועוד.

בפן של המרקם החברתי המטרה הייתה להחזיר "עטרה ליושנה" בין כלל אנשי הצוות המקצועי והניהולי למשפחתיות, הנאה ותחושת שייכות שאפיינה תמיד את המועדון״.

האם השגת את המטרות שהצבת לעצמך בסיכומה של העונה הראשונה?
"לא מעט מטרות הוגדרו מתחילת הכניסה שלי לתפקיד וחלקם כבר נאמרו בתשובה הקודמת. חלקן היו הצלחה גדולה מאד, חלקן נעצרו בגלל המלחמה וחלקן טעונות שיפור. באופן כללי אני מאד מרוצה מהדרך והתהליך שהמחלקה עברה העונה״.

הכדורגל חווה מכשול גדול העונה, כשבצל המלחמה נעצרו האימונים בעיר לתקופה בלתי מבוטלת. עד כמה פגעה בכם העצירה? ואיך הצלחתם להחזיר את המועדון בחזרה לעשייה והישגים?
"המלחמה הציבה אתגרים לא פשוטים לכל המועדונים בארץ גם מקצועית וגם בפן המנטלי. אצלנו הקושי היה רב יותר בגלל שהעיר אשדוד ספגה ירי לא פוסק והפעילות של המחלקה נעצרה כליל לחודשיים וחצי, כשאצל מרבית המועדונים ממרכז הארץ החזרה הייתה הרבה קודם.

בכל התקופה קיימנו קשר קבוע עם השחקנים שכללו תוכניות אימון בבית ובזום עם המאמנים ומאמני הכושר, שילבנו הרצאות זום של לא מעט אנשי מקצוע לאו דווקא מתחום הכדורגל ובעיקר ניתן דגש לפן המנטלי כי לא מעט שחקנים חוו קושי ונזקקו לתמיכה חיצונית.

החזרה לפעילות הייתה הדרגתית ולא פשוטה ולקח לא מעט זמן להחזיר את השחקנים לשטף האימונים, משחקים ותחושת ביטחון כשברקע עדיין התמודדנו עם ירי טילים, אוירה קשה ותחושת מועקה ממה שקורה במדינה.

החוזק של המחלקה, המערכת הניהולית ומקצועית הייתה הגורם העיקרי לחזרה מלאה ודיי מוצלחת עד לסיום העונה״.

ספר על השדרוג והשיפור באמצעים הטכנולוגיים שהכנסתם העונה למועדון
״הוכנסה תוכנת ניהול מקצועית חדשה winningplan, נוספו מצלמות veo, הגדלת כמות Gps (צ'יפים) לשאר קבוצות המחלקה ורחפן״.

אני מניחה שרגע השיא שלך העונה היה כשהגביע הונף. האם האמנת שהדבר אפשרי?
"היו לא מעט רגעי שיא העונה ולא רק בהישגי הקבוצות במגרש. זה החל בבניית התשתית המקצועית החדשה בפתיחת העונה, ההתגברות מהפסקה מלאה לחזרה לפעילות בגלל המלחמה, 3 קבוצות בחצי גמר גביע המדינה וכמובן הדובדבן שבקצפת הזכייה של הנוער בגביע המדינה בסטייל.

כשהגענו לחצי הגמר ידעתי שנזכה בגביע! ככל שהעונה התקדמה לאחר המלחמה הקבוצה הלכה והשתפרה, החיבור והביחד של הצוות המקצועי יחד עם השחקנים היה חזק ואם העונה הייתה מתחילה בחודש מאי היינו לבטח מסיימים במקומות 1-3״.

נראה שמחלקת הנוער אצלכם, על אף שהיא גדולה ואיכותית, לא תמיד יודעת לשמור על שחקני הבית שלה ולא מעט ילדים כישרוניים מאוד שהמועדון מגדל, בוחרים בגיל צעיר (בסמוך לגיל 15) לצאת מהמועדון ולחפש דרך חדשה במועדונים אחרים ברחבי הארץ . (העזיבה של לוטם אסרס למשל למכבי מזכירה את המעבר של תורגמן בזמנו אף הוא למכבי). חוזים, דקות משחק, אחוזים מהכרטיס… אלה דברים שמקבלים במקומות אחרים. מה ההתייחסות באשדוד?
"עולם הכדורגל במחלקות הנוער השתנה ולטעמי לא לטובה. השימוש בשחקנים ככלי משחק בעיקר של סוכנים גורם לפגיעה קשה בהם ובקבוצות כולל הגדולות.

הבטחות, הסכמים, יצירת פנטזיות גורמת להורים ולשחקנים בלבול גדול ומהר מאד הבועה מתפוצצת להם בפנים כאשר מביאים על חשבון השחקן עוד ועוד שחקנים.

המרדף הפך להיות אובססיבי וללא מחשבה. לא ברור לי למה מחזיקים קבוצות ושחקנים מטרום ב' והלאה כאשר בגיל 13 לוקחים שחקנים מכל מיני מועדונים אחרים. השיא היה שמועדון מכבי ת"א לקח שחקן שרק לפני שנה וחצי היה בבית ספר לכדורגל באשדוד.

אנחנו מייצרים את הכוכבים בעצמנו וכמו ששחקנים עוזבים כך גם מגיעים אחרים שאנחנו בדרך שלנו הופכים אותם לכוכבים ולבסוף לשחקני בוגרים. לא מעט הורים ושחקנים שעזבו לפנטזיה שלא התגשמה והבועה התפוצצה להם מהר מאד מבקשים לחזור. לרוב הם חוזרים הרבה פחות טובים מאיך שיצאו וגם לא תמיד המועדון מקבל אותם בחזרה.

ברמת המקצועית אצלנו מקבלים השחקנים את כל מה שנדרש להתפתחות שחקן. ההמצאה של רוטציות בדקות משחק לא קיימת. אצלנו יש תחושה של בית, אמונה וביטחון בשחקן וההבדל הגדול אצלנו להבדיל ממועדונים אחרים שברגע שזיהינו את הפוטנציאל אנחנו מעניקים את כל הכלים להתפתחות וקידום השחקן, בלי חיפוש אחרי שחקן אחר באותה עמדה שיפריע להתפתחות שלו. אנחנו לא במרדף .

נמשיך לגדל שחקנים ולבסוף אלו שרודפות אחרי כל דבר במחלקות הנוער ירכשו אותם מהמועדון שלנו כשחקני בוגרים בהמון כסף ולא חסרות דוגמאות״.

מצופה משחקנים בגיל צעיר להשקיע הרבה מאוד מזמנם בכדורגל – הן בהיבטי כושר גופני והן בהיבטי שיפור טכניקה ומקצועיות. העומסים האלו של ריבוי יחידות אימון בקבוצה, באקדמיה ובמשחקים יכולים להשפיע לא מעט לרעה על גופם של ילדים שעדיין בתהליכי גדילה, ולראייה המועדון חווה הרבה מאוד פציעות ושחקנים שנדרשו לניתוחים בשנה החולפת. כיצד אתם כמועדון מייצרים מנגד תהליכי התאוששות והבראה לגוף ? כיצד אתם מלמדים את השחקנים לשמור על גופם ואיזה מעטפת של התחדשות והתאוששות אתם נותנים לשחקנים במחלקה בכדי למנוע פציעות מיותרות?
"נקודה חשובה שמתייחסת בדיוק לדברים שאמרתי קודם – ההורים במרדף אחרי פנטזיות וחלומות בעיקר של עצמם ובשביל זה הם עושים את כל הטעויות האפשרויות. מעמיסים על הילדים אימונים ותכנים לא מחויבים ונכונים, לחץ גדול להיות הטוב ביותר, הסתייעות באנשים לא מקצועיים, תחרותיות חסרת פרופורציות ועוד..

ומה התוצאה בסוף? השחקנים קורסים מהלחץ והעומס שלא הם יצרו לעצמם והדבר מתבטא בפציעות קשות, איבוד חדוות המשחק, רדיפה אחרי חומריות, איבוד ביטחון ולבסוף לא מעט שחקנים פשוט פורשים מהמשחק רק בגלל התנהלות לא נכונה.

אצלנו רוצים ושואפים לתחרותיות והישגיות אבל גם דואגים לגרום להורים ושחקנים להבין שהשחקן נמצא בידיים טובות, מקצועיות ואכפתיות. השחקן צריך להבין שכדורגל זה קודם כל הנאה, תחושה של סיפוק והרגשת שייכות למועדון.

המעטפת הרפואית אצלנו ברמה גבוהה ביותר החל מאבחון הפציעה, טיפולים פיזיותרפיסטים והשנה הוספנו צוות שבונה תכנית שיקום פרטנית ומלווה את השחקן מתחילת השיקום ועד לחזרה לפעילות עם הקבוצה״.

כלומר, האימונים הרבים באקדמיה בנוסף על האימונים בקבוצות לא תורמים לפציעות הרבות?
״כשהדברים נעשים במקצועיות, רמת אימון גבוהה, תכנית מסודרת, זמני אימון נכונים, התייחסות תזונאית נכונה, נטרול גורמי חוץ והתייחסות פרטנית לכל שחקן ושחקן לא צריכה להיות בעיה בעומסים״.

מה חסר כדי שאשדוד תהיה בצמרת ליגות העל? שנתון 2009 היה ונשאר איכותי, אך עושה רושם שהנוער ושנתון 2007 שהיו חזקים מאוד בצמרת מעט איבדו מהייחוד שלהם
״לא חסר באשדוד כלום. הנוער זכה בשני גביעים ואליפות ב 5 שנים האחרונות, הקבוצות במחלקה נמצאות תמיד בחלק העליון של הליגות השונות, פס יצור השחקנים ממשיך.

שנתון 2007 עבר לא מעט חוויות לא נעימות העונה, אבל לא מעט שחקנים השתלבו מצוין בנוער (נחום נועם, עמית דנצינגר ורז תמר) כשהשניים האחרונים גם שיחקו בגמר הגביע לנוער ואני בטוח שהם יהיו דומיננטיים בליגה בתקופה שישחקו בנוער וחלק מהם יגיע לבוגרים בוודאות״.

אלו מאמנים כבר ידועים לעונה הבאה? ומה הציפיות שלך מהעונה הקרבה?
"נוער, נערים א' ונערים ב' אותם צוותי אימון ימשיכו בקבוצות שלהם לעונה שניה. (נוער אבי אבינו, נערים א' תמיר טובול, נערים ב' דקל מלכה).

כחלק מהמדיניות שלי אני גם רוצה לקדם ולתת הזדמנויות למאמנים צעירים שחלקם עבדו בחטיבה הצעירה להתפתח ולראיה בקבוצות נערים ג', ילדים א', ילדים ב' יאמנו מאמנים מתוך המחלקה שאימנו בחטיבה הצעירה ועכשיו עוברים לליגה של הגדולים יותר וזה בזכות העבודה והמקצועיות שעשו כל העונה.

את ילדים ג' יאמן עוזר מאמן שעבד כמה שנים בתפקיד הזה ועכשיו יהיה מאמן ראשי, טרום א' מאמן שנה שנייה, טרום ב' יאמן עוזר מאמן שהיה בטרום א' עונה קודמת.

בעונה הקרובה החטיבה הבוגרת תעבור ל 5 יחידות אימון שבועיות, תכנית האקדמיה תעבור שינוי בחטיבה הבוגרת לעבודה ספציפית בחלוקה לקבוצות עם מאמני הגנה והתקפה שמתמחים בכך. ובחטיבה הצעירה אימון פרטני ואישי. נוספו מאמני כושר ומאמני שוערים כדי לתת יותר התייחסות מקצועית.

צמצום הסגלים בחטיבה הצעירה על מנת לקבל רמת אימון גבוהה ואיכות שחקנים.  הציפייה להמשכיות , תחרותיות הישגיות , משפחתיות והעיקר פיתוח שחקנים לקבוצה הבוגרת.

ובנימה אישית… אני חייב תודות ענקיות ליושב ראש מנדל דוידוביץ ומנהל המחלקה חיים בנישו על העזרה תמיכה ואמונה בדרך שלי. לצוות המלווה בריזיט ריקי, חן, הילה, יעקב ודני. תודה רבה לכל הצוותים המקצועיים השונים על שיתוף פעולה, מקצועיות ואכפתיות. נמשיך להיות משפחת מ.ס אשדוד מאוחדת ושמחה״.