בגדנ"ע מחזירים עטרה ליושנה

מועדון גדנ"ע הוקם לפני 73 שנים ע"י המייסד ונשיא המועדון שמואל "שוני" מושקוביץ ז"ל, שהקים את המועדון במטרה לייצר תעסוקה לילדי שכונת המצוקה של דרום ת"א. המועדון שימש כמקום מפגש חברתי לכל אותם ילדים שאילולא הכדורגל היו מוצאים עצמם ברחובות. במשך השנים, ניפק המועדון כוכבים רבים לקבוצות התל אביביות ולמועדונים הבכירים.

המיוחד בגדנ"ע ומה שמבדיל את המועדון ממועדונים אחרים, היא העובדה שבמועדון אין קבוצת בוגרים והוא פועל כל השנים מטעמים אידיאליסטיים ולא לצורכי רווח. עם סיום גיל הנוער מקבל השחקן את כרטיסו ללא תמורה והוא משוחרר אוטומטית לכל מועדון בו יחפוץ.  במועדון טוברוק ראו כי טוב ויצרו מודל זהה- מועדון ללא קבוצת בוגרים, אך בטוברוק זיהו את הפוטנציאל הריווחי, שידרגו את המודל והפכו אותו למייצר הכנסות. במשך השנים, גרף מועדון גדנ"ע תארים רבים, מאליפויות ועד גביעי מדינה והפך לאחד המועדונים המובילים.

מועדון הכדורגל של גדנ"ע מנוהל כבר יותר מ- 30 שנה ע"י היו"ר מנחם מור. מנחם גדל במחלקה כשחקן צעיר באמצע שנות ה-80, החל לאמן במועדון ואז שובץ כמנהל עד עצם היום הזה.

בעונה האחרונה משה פיזנטי שימש כמנהל מקצועי, דרחי גלילי מוותיקי המועדון שימש אחראי חטיבה עליונה ומאיר דואק שימש מנהל החטיבה הצעירה ומנהל ביה"ס לכדורגל.  

מאיר דואק בעל תעודת מנהל מקצועי ומאמן נוער עילית צורף למועדון לפני ארבע שנים, כשלפני כן עבד שמונה שנים במחלקת הנוער של הפועל ת"א כמאמן ראשי ושימש בורג ראשי בהקמת ביה"ס לכדורגל והמחלקה של הפועל ת"א צפון. לגדנ"ע הוא צורף ע"י ניסים כהן שכיהן כמנהל מקצועי במועדון.

היום מאיר מהווה מרכיב מרכזי בתהליכים שעובר המועדון, בשיפור המחלקה ומנהל את ביה"ס לכדורגל. "הישגים בספורט נמדדים בפרספקטיבה של שנים" אומר מאיר "ואני כמנהל מקצועי מעורב בכל התהליכים. בשבילי בניית צוות מקצועי טוב בשילוב מאמנים טובים עם ילדים מוכשרים שווה הישגיות. ההישג הגדול כמאמן הוא לזהות שחקן כישרוני בגיל צעיר ולהטמיע בו את הרצון להתמיד לאורך השנים ובסופו של דבר השחקן הזה מגיע לשחק במועדון גדול. אני מאמין שבקרוב נשמע על לא מעט שחקנים כאלה".

מאיר, במועדון שאין בו קבוצת בוגרים- היכן אתה רואה את ההבדל בין מחלקת נוער שמייצרת שחקנים לבוגרת לבין מחלקת נוער המייצרת שחקנים לכלל המועדונים?
"בשנים 2014 2008- הקים המועדון לראשונה בתולדותיו, קבוצת בוגרים כדי לייצר מסגרת שחקנים חריגי גיל באגודה. הקבוצה נרשמה לליגה ג' בעונת 2010/11 עלתה לליגה ב' וכעבור שנתיים פורקה. מנקודת מבטי ההבדל הוא גדול. רוב המועדונים הגדולים בארץ להוטים לצבור תארים בנוער, במקום לקדם את הצעירים לקבוצה הבוגרת, או לתת להם להתפתח במקום אחר. אין הרבה מאמנים אמיצים בליגות הבכירות שנותנים לצעירים לשחק, כי בארץ כולם מחפשים רק תארים, והמון שחקנים כישרוניים (ששיחקו אפילו בנבחרת הנוער) לאחר שמסיימים גיל נוער, מוחזקים כבני ערובה בקבוצות אלה והכל למען האינטרס של המועדונים. אף אחד לא רואה את טובת הילד בכלל.

לעומת זאת בגדנ"ע היתרון הוא הבית החם. שחקן המסיים את גיל הנוער מקבל את כרטיס השחקן שלו ללא תמורה ולא כבול בשום צורה. לדברי מנהל החטיבה האמצעית, גלילי דרחי, מוותיקי המועדון ששיחק בגדנ״ע בשנות השישים ועשה קריירה מפוארת –"בקבוצות האחרות עושים את מה שהם עושים בשביל רווח, אנחנו עושים הכול בשביל הזכות לגדל".

קבוצת הנוער אמורה להיות הפנים של המועדון. אם נסתכל על קבוצת הנוער בשנה האחרונה נגלה שהיא במקום ה-13 מתחת לקו האדום עם 19 נקודות מתוך 63 אפשריות. בגביע הקבוצה הודחה בסיבוב השלישי ע״י כסייפה. איפה טעיתם? מה לא עבד בקבוצה השנה?
"הקבוצה העונה הייתה קבוצה צעירה. השחקנים היו בשנתם הראשונה בנוער בניגוד לרוב הקבוצות שהקבוצות שלהם היו בשנה השנייה בנוער והיו להם שלושה חריגי גיל. חוסר הניסיון היווה את ההבדל".

קבוצת נערים א׳ במועדון המשחקת בארצית דרום, עשתה עונה יפה והתמודדה בחלק העליון של הטבלה. עד כמה שחקני השנתון (2003) מהווים תוספת רצינית לקבוצת הנוער? ומה תהיה מטרתה של קבוצת הנוער בשנה הבאה?
"בקבוצת שנתון 2003 ישנם לא מעט שחקנים מוכשרים וטובים. שילובם בעונה הבאה יחד עם שחקני 2002 יהווה תוספת רצינית וישדרג את קבוצת הנוער. המטרה כמו כל עונה תהיה להתברג בחלק העליון של הטבלה ולשאוף לעלות לליגה הבכירה".

במועדון גדנ״ע מגדלים ילדים לשם הגידול ולא לשם גזירת קופונים. זהו מקום חברתי לקידום נוער בשכונות. הקבוצות התחרותיות משחקות בליגה לאומית (נוער) וארצית דרום (נערים א׳ ו- ב׳) , מרכז2 (נערים ג׳, ילדים א׳ ו- ב׳) – האם המועדון מתנהל כמועדון תחרותי כמו יתר המועדונים בכדורגל? מה היא המעטפת המקצועית במועדון?
"מועדון גדנ"ע שונה בהתנהלותו מרוב מועדוני הכדורגל בכך שמטרתו היחידה היא שהשחקן יתקדם ויקבל את כל הידע הדרוש על מנת להצליח בהמשך הקריירה שלו. מטרת המועדון איננה השגת רווח כספי על מכירת שחקנים, שחקן המסיים את גיל הנוער מקבל את כרטיס השחקן שלו ללא תמורה. המועדון גם פועל בשטח החברתי. הוא משמש מועדון לילדים ונערים הבאים ממשפחות בעלות מצוקה כלכלית.  

המעטפת המקצועית שהשחקן מקבל במועדון היא ברמה גבוהה ואנו שומרים על סטנדרטים גבוהים. ברשותנו  תקנים מצוינים, העונה אנו נכנס למגרש האימונים המפואר החדש, רמת אימונים גבוהה, אימוני העשרה, מאמני כושר, מאמן שוערים, פיזיתרפיסט ועוד".

בוגרי מחלקת הנוער של גדנ״ע- אמציה לבקוביץ, עמנואל טסה, לופא קדוש, משה רומנו, סלים טועמה וחיים רביבו- כולם משתייכים לעשורים הקודמים. מדוע בשנים האחרונות המועדון הפסיק לייצר בוגרים לכדורגל הישראלי? האם זאת בשל העובדה שמועדונים ממהרים לשים ידם על צעירים מוכשרים ומושכים אותם אליהם?
"בשנים קודמות קבוצת הנוער הייתה בליגה הבכירה במשך המון שנים והמועדון הפך לפס ייצור משובח של שחקני כדורגל שהגיעו לליגות הגבוהות, לנבחרות ישראל ואפילו למועדונים בחו"ל. כיום רבים מבוגרי המועדון משחקים בליגה הלאומית וליגה א'. בתקופה זו כשיש ששה שחקנים זרים בקבוצות הליגה הבכירה -קשה יותר לשחקני הנוער להתקדם.

בנוסף, כמו שאמרת, גם בשל העובדה ששחקן צעיר ומוכשר שגדל במועדון גדנ"ע, תמיד קורץ לקבוצות אחרות לשים את ידן עליו והשחקן מבחינתו יעדיף לשחק בקבוצה שמשחקת בליגה הבכירה.

את זה אנו מנסים לשנות. בארבע השנים האחרונות מאז בואי, הצלחתי להקים, לחדש ולשקם את המחלקה הצעירה ואת בית הספר לכדורגל שכל כך היה חסר למועדון בשנים קודמות. אני מאמין שבדרך של גידול וטיפוח שחקני בית, שעובדים ביחד מגיל צעיר בבית הספר לכדורגל ובהמשך שילובם בקבוצות הליגה בחטיבה הצעירה ובקבוצות הנוער, לא יהיה צורך לחכות להצטרפות של שחקנים שנשרו מקבוצות אחרות באזור. כך נוכל להחזיר "עטרה ליושנה" ולעלות חזרה לליגות הבכירות ולייצר שוב שחקנים בוגרים לליגות הגבוהות. התוצאה כבר מורגשת ורואים את ההתקדמות והשיפור ברמה המקצועית של הקבוצות שעברו מהחטיבה הצעירה לחטיבה האמצעית".

קבוצות הילדים במועדון נותנות פייט לקבוצות בליגה שלהן ,עובדות יפה ומתקדמות משבת לשבת. מה האני מאמין של המועדון? ומדוע כדאי לשחקן צעיר שחולם להיות כדורגלן- להגיע למועדון גדנ״ע?
"לכל מועדון יש את הייחודיות שלו וגדנ"ע הוא מועדון משפחתי ששם לעצמו מטרה לחנך, לגדל ולטפח שחקנים צעירים. ברגע ששחקן צעיר מגיע למועדון הוא יבין שאין הבדל בין ההתנהלות במועדון גדנ"ע לבין התנהלות במועדונים הבכירים באזור מבחינת רמת האימונים והמקצועיות. הוא יגלה מנהל מקצועי שאכפת לו, מנהל מסור ורציני שלא מתייחס לעבודה כמקום פרנסה בלבד, אחד שדורש מקצוענות מכל מאמני המחלקה, מנהל שמשקיע ונחוש לגרום להצלחת וקידום הקבוצות במחלקה, שיורד למגרש, עוזר ומשתף פעולה עם מאמני הקבוצות, אם זה באימונים כשצריך או במעקב מסודר במשחקים, והכל על מנת לראות איך אפשר לשפר לטובת ההתקדמות של הקבוצות.

השחקן שיגיע יגלה מאמנים מצוינים בעל ניסיון וידע, מאמנים שעובדים עם הלב ועם המון רגש, מקצוענות והרבה סבלנות. מאמנים שמנסים להטמיע בשחקני הקבוצה תעוזה וחוסר ותרנות, וכל זה ביחד בשיתוף פעולה מלא עם עוזר המאמן הצמוד.

בחטיבה הצעירה נקודת המבט שלנו כמורים וכמחנכים ולא רק מאמנים. הדגש הוא על הפרט (הילד) ולא על הקבוצה, קודם מעצבים את הילד כשחקן ואחר כך מחברים אותו לפאזל הקבוצתי. והכי חשוב, שהשחקן הצעיר שמגיע לאימון, ייהנה מהאימון, ילמד דברים חדשים, יתנסה בדברים חדשים, ויהיה לו רצון להשתפר ולחזור הביתה מרוצה.

אלכס פרגוסון החזיק בדעה ש"מאמן הוא כמו מורה". וכפי שאנו מצפים שהמורה שלנו ושל ילדינו יצוק חלק משמעותי בחינוך ובהצלחה בעתיד – כך אמור להיות מאמן כדורגל. מקור ובסיס להצלחה. ופרגוסון הוסיף וסיים: "הגאווה הגדולה ביותר שלי היא גידול צעירים והפיכתם לכדורגלנים ואנשים טובים יותר".