אחים בדם

אומרים שלא כדאי לערב משפחה ועסקים, אבל יש אחים שלא רק שמצליחים לעבוד באותו מקום, תחת אותו מעסיק, הם מצליחים גם לשמור על יחסים טובים ואת היחסים הקרובים ביניהם, הם זוקפים לא מעט לתחום העיסוק המשותף. במקרה של האחים סיתאלכיל- שניהם נלחמים למען סמל המועדון ולשניהם מטרה משותפת – להוביל, לקדם, ולשפר יכולות לכל שחקן שעולה למגרש.            

אצל בני ושלומי סיתאלכיל, מערכת היחסים אינה מערכת רגילה של שני אחים, אלא מעבר לכך. הם מנהלים שיחות ארוכות כל יום, מחליפים דעות, מתווכחים ובסופו של יום מצליבים גישות כדי להגיע לפתרונות האידיאליים. למתבונן מהצד, בולט כי התלכיד של האחים במועדון – מצליח.   

בראשון לציון העיר, אין שחקן, הורה, או מאמן, שלא מכיר את בני ושלומי. שני המאמנים הוותיקים במועדון גדלו בו בתור שחקנים ובשבע השנים האחרונות הם הפכו למאמנים מובילים במחלקה. 

בני (38) עבד בשנים האחרונות עם שנתוני 2005 ,2006 ו- 2007, איתם גם ימשיך בעונה הקרובה. שלומי (40) עבד בשנים האחרונות בחטיבה הצעירה ובעונה הקרובה ימשיך לעונתו השנייה עם שנתון 2010. "העבודה עם הצעירים נותנת לי סיפוק, אני נהנה לראות את  ההתקדמות וההתפתחות שלהם תוך כדי תנועה" אומר שלומי, "בגילאים הצעירים חשוב לתת דגש על הקטע הטכני והטקטי אישי כמו 1X1, 2X1, 2X2. שנתון 2010 הוא שנתון מוכשר מאוד ובהרבה עבודה קשה הם יגיעו רחוק". 

בני ושלומי חולקים את אותו האני מאמין – "אנחנו לא במרדף אחר התוצאות" אומר בני, "אף אחד לא יזכור בגיל 17 אם הוא ניצח את מכבי או הפסיד. מה שיישאר זה מה שהשחקן למד- הגבהת כדור תוך כדי תנועה, שליטה בכדור, עבודה בלחץ ועוד המון דגשים, אלה הדברים החשובים.

מאמנים תפסיקו לחפש תוצאות. מאמן צריך לבוא לאימון כדי לתת אימון בקצב גבוה, צריך ללמד את השחקנים ולקדם אותם. את "התורה" שלנו אגב למדנו ממאמנים מובילים כמו יוסף שמריה, אמיר רוזנשטיין, אליאור ברנס. אנחנו יום יום לומדים ומלמדים".

בתור ילדים- גם אז הכדורגל חיבר ביניכם?
בני: "חד משמעי כן. הכדורגל איחד אותנו והפך אותנו לחברים הרבה יותר טובים".                                   
שלומי: "בהחלט. בתור ילדים שיחקנו שנינו בהפועל ראשל"צ, ומעבר לזמן שלנו בבית, היינו נפגשים גם על המגרש וזה דבר שמחזק ומחבר".

על מה אתם מדברים באירועים משפחתיים?
שלומי: "מן הסתם, הרבה על כדורגל. מתייעצים ורוצים לשמוע עוד דעה, אבל אל תטעי –יש גם חיים ונושאים אחרים מעבר לכדורגל".
בני: "גם כשמנסים להתנתק מהכדורגל ומשנים נושא, בסוף חוזרים לכדורגל. זה חלק מובנה בנו".

בטח יש גם חסרונות לעבודת אחים באותו מועדון
בני: "ממש לא. אנחנו עוזרים אחד לשני. שלומי מגיע לאימונים שלי ולמשחקים ואני מגיע לשלו. חבר משותף שלנו- חזי רשתי, איש מקצוע מהשורה הראשונה, עוזר לנו וזו ההזדמנות לומר לו תודה".
שלומי: "גם אני לא מוצא שום חסרון בעבודה משותפת. נהפוך הוא".

שניכם לא ילדים, אתם הרבה שנים בתחום. האם הכדורגל השתנה בשנים האחרונות?
בני: "בוודאי. אם בעבר היה זמן על המגרש, היום שחקן צריך לחשוב מהר ולקבל החלטה מהירה ונכונה. ולכן אני שם דגש על טכניקה אישית וחשיבה מהירה, על מנת לתת לילדים כלים משמעותיים להמשך הדרך. אני רואה מאמנים שמאמינים בתוצאה ולא בדרך ובשביל לקדש את התוצאה נותנים לגדולי הגוף לשחק לפני הילדים המוכשרים והפוטנציאליים לעתיד. הגודל על המגרש לא קובע. תעצימו את הילדים, תלמדו אותם טכניקות שיוכלו להשתמש בהן גם כשהם עדיין לא התפתחו פיזית. חשוב לייצר דרך ומשם ליצור תוצאות ולא להיפך".
שלומי: "חד משמעי צודק".

יבוא יום ונראה אתכם מאמנים ביחד באותה קבוצה?
בני: "אני מאמין שזה יגיע".                                                                                                        
שלומי: "לפני 3 שנים עבדנו יחד בשנתון 2005 והאמת שהיה די מאתגר. בני מכוון לגילאי נערים ונוער, ואני לעומתו אוהב עבודה עם גילאים צעירים. אני רוצה לתת להם את הכלים הנכונים להמשך ההתפתחות שלהם כשחקני כדורגל".

במשפחה שלכם, לא רק שניכם סביב הכדור – בן הדוד ליאב שיחק בשנה האחרונה בנערים א' במועדון ראשל"צ ובעונה הקרובה ישחק בנוער של בית"ר ת"א בת ים. שחקן נוסף המשתייך למשפחתכם- איציק עזוז, קפטן בני יהודה, שפרש במאי האחרון ממשחק פעיל ויאמן את נערים א' של הזהובים השנה. עמית -הבן של שלומי משחק במועדון בראשל"צ בקבוצת הילדים.
שלומי: "זה נכון. אני מעבר להיותי מאמן משמש גם כאבא לשוער בשנתון 2008 במועדון. אני כאבא מסביר לו שעליו לעבוד קשה כדי להגיע ליעדים. כמו כן, אני מדגיש לו את חשיבות המשמעת, הכבוד למאמן ולחברים, ואת הצניעות והסבלנות".

מה השאיפות שלכם?
שלומי: "אני אוהב את המועדון ונשאר בו למרות הצעות מקבוצות אחרות. אני חושב שבעיר יש המון ילדים מוכשרים וחשוב שיישארו במועדון ולא ינדדו. ראשל"צ זה בית חם שמקדם שחקנים צעירים".          
בני: "אני נהנה לקדם וללמד שחקנים. יש בראשל"צ ילדים מוכשרים ואני מאמין בהם. עם הזמן אני שואף לאמן גדולים יותר".

למי אתם רוצים להודות?
"אנחנו רוצים להודות לאבא היקר שלנו דוד, שתמיד ליווה אותנו בתור שחקנים והיום בתור מאמנים. הוא לא מחסיר משחקים שלנו ושל הנכדים. תודה אבא יקר אנחנו אוהבים אותך".

כחלק מההוקרה והערכה בעיר לאחים סיתאלכיל היו מי שביקשו לומר עליהם כמה מילים:
אלי ביטון שחקן עבר במכבי ת"א ששימש כעוזר מאמן של שלומי לפני שנתיים עם שנתון 2008 ביקש לומר: "אני באתי מעולם האימון של הבוגרים ולמדתי משלומי את כל תורת האימון של החטיבה הצעירה. שלומי מאמן יסודי שיורד לפרטים הקטנים, מאמן שבא "מהשטח" ולא מאמן יוטיוב. הוא נתן לי בתור עוזר מאמן את כל הכלים להצליח, ושיתוף הפעולה גרם לנו להיות חברים גם מחוץ לכדורגל. שלומי מאמן סבלני עם יכולות אימון ולימוד היסודות הן הפרטני והן הקבוצתי".

גם לאליאור ברנס שהיה בעבר מנהל מקצועי במחלקת הנוער בראשל"צ יש מה לומר על האחים שעבדו איתו במועדון: "בני ושלומי, צמד אחים מדהים שעשויים מנתינה ואהבת חינם לילדי המחלקה. הם מקצועיים, מבינים את החומר, בעלי יכולת לתקן שגיאות. עושים עבודתם נאמנה, משקיעים באימונים, וברשותם ארגז כלים מלא חומר וידע. ומעל לכל הם אנשי חינוך ודרך".