אורדון מעבר לים

להיות בעלים של מועדון כדורגל בעולם- מייצג סמל סטטוס. הבעלים בודק כדאיות, השקעה, פוטנציאל במושגי רווח והפסד, ומהמר על מועדון בידיעה שייעשה רווח הן מהתפעול השוטף והן מהתשואה ביום שיחליט למכור את המועדון. בעולם, מועדון כדורגל הופך להיות עבור הבעלים עסק כלכלי. בישראל, הסיכוי לרווח הוא כמעט אפסי.

הבעלים של הפועל ר״ג גבעתיים, יהודה דולינר, הוא איש עסקים ועבורו המועדון אינו השקעה כלכלית. 64 שנים חלפו מאז דרכה כף רגלו בפעם הראשונה במועדון הפועל ר״ג, והוא רכש את המועדון לפני 9 שנים כדי לממש את אהבת הילדות שלו, לספק את הרגש, לתת תרפיה לנפש, ועל הדרך גם לתרום לקהילה.

יהודה (69) הוא סוג של ילד שמסרב להתבגר. את דרכו כשחקן סיים בגיל העשרה כשהבין שכדאי לפנות את המגרש לשחקנים טובים ממנו. את שנות נעוריו בילה במכתש והריסת המכתש זכורה לו כדבר הכי עצוב שחווה בימיו. מגיל 5 כשעלה לשחק בר״ג, הוא התאהב בסמל המועדון ומאז הפועל ר״ג היא אהבתו הראשונה והנצחית.

הוא פריק של כדורגל וכשעזב את הארץ לפני 40 שנה לסן אנטוניו טקסס, כמעט והסתבך עם הרשויות. כדי שיוכל לשמוע את תוכנית הרדיו המיתולוגית שירים ושערים, הוא עלה לגג ביתו והתקין רדיו גלים קצרים, עד שהשכנים חשבו שהוא מרגל, והוא נדרש להסביר את פשר העניין.

בשנת 2013 קיבל דולינר איש העסקים ואוהד הקבוצה את הבעלות על המועדון מניר ארקין. הוא קיבל לידיו את הבעלות בדיוק בסופה של העונה בה הקבוצה ירדה ליגה (אחרי הפסד בעכו) לליגה הלאומית, כשלצד הירידה זכתה הקבוצה באותה שנה בגביע המדינה אחרי ניצחון היסטורי בפנדלים על עירוני קרית שמונה. הגעתו לוותה בהבאת ערכים, העובדה שלא חיפש מההתחלה לראות במועדון רווח כלכלי- הפכה אותו לשונה בנוף הישראלי.

יהודה מאמין שאפשר לקדם כל שחקן למרות שידוע שלא כולם יהיו מסי הבא. ״כשילד חזק במתמטיקה״ הוא אומר ״הוא הולך לחמש יחידות. אותו דבר בספורט, צריך לתת להם כלים מקצועיים, מעטפת בונה, והדרכה- והרבה שחקנים יוכלו לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. צריך להאמין בשחקנים שלנו ולהגביל את כמות הבאת הזרים ורק כך נוכל להתקדם״.

לאחר שנה כבעלים, דולינר עשה בדק בית, ביער את החמץ, הוציא מהמועדון את מחפשי הרווחים, מינה את עינב חזנוולד להיות יושב הראש במועדון ויד ימינו, ויחד הם מובילים בגאון מועדון טהור, נקי מחובות, כשגולת הכותרת היא מחלקת נוער מפוארת, קידום שחקנים והם ביחד מוכיחים כי ניהול נכון, אהבה נטו ותרומה לקהילה אינן מילים גסות.

יהודה, אתה חי בניכר, בעל עסקים, חייך מלאים ומגוונים, ולמרות זאת רכשת מועדון מטעמי פילנתרופיה, אהבת הארץ, אהבת המועדון. כתושב גבעתיים בילדותך האם סגרת מעגל?
"בילדותי הייתי יושב בכופר הישוב עד 5 לפנות בוקר עם החברים ומשם היינו נוסעים לאכול בורקס אצל סמי ביפו, ואז על בטן שבעה היינו הולכים לראות את משחקי השבת. הייתה תקופה שהיו מגיעים למשחקים 5000-6000 אוהדים. היום יש הרבה אוהדים שפרשו ולא מגיעים למשחקים. המועדון בשבילי הוא הכל. אני לא נשאר אדיש במשחקים והרגשות יוצאים.

לפניי חודשיים הבוגרים שיחקו באשדוד, וקשה היה לי לצפות במשחק. כשאשדוד העלתה ל5-1 בעטתי בשולחן זכוכית בביתי, מיותר לציין שהוא נשבר. אני לוקח ללב. רמת גן היא הנשמה שלי. המועדון הזה הוא ההנאה שלי בחיים.״

בשנת 2013 הגעת למועדון כשהבוגרים בדיוק ירדו ליגה. לא התקדמתם מאז ואתם עדיין בליגה הלאומית.
״הבעיה שלנו בבוגרים היא היעדר מגרש ביתי. אין לנו הרגשה ביתית, צריך לנדוד כל פעם כדי למצוא מגרשים. אני כבר שנים בפגישות עם הגורמים הרלוונטיים ואין היענות. ראש עיריית גבעתיים מר קוניק יוצא מגדרו כדי לעזור, אך אין לו שטחים. בוינטר גם הפרות לא היו רוצות לדרוך. הצעתי למי שצריך לתת לי את וינטר, אני אבנה שם אצטדיון פאר, אני אביא משקיעים, אבל פה בארץ לא מחפשים לקדם את הספורט.

אני יכול להשקיע המון בבוגרים, להביא שחקנים ונעלה ליגה. ומה אז? איפה נשחק? מאיפה יבואו שחקני הבית? ועל כן המטרה הראשונית שלי היא פיתוח מחלקות הנוער ובניית תשתית לטווח הארוך״.

בתקופתך, מחלקת הנוער גדלה מ400 שחקנים ל800, ההכנסות גדלו פי 3, היה מתקן אחד מוזנח כשהיום אתם מתפארים בשלושה. יכול להצביע על הסיבות לפריחה?
"אנחנו משקיעים הרבה בנוער. בארץ אין חינוך לספורט. המטרה היא לא לזכות ולהיות אלופים, אלא לפתח מודעות. הילדים מקבלים אצלנו אפילו עזרה בלימודים. המאמנים נבחרים בקפידה, נגמרו הימים שבעלי אינטרסים מנחיתים מאמנים. מי שלא מקצועי לא יהיה במועדון״.

מה זה עושה לך לראות מאות ילדים בחולצות האדומות? ועד כמה אפשר בכלל להנות כשאתה לא יושב ביציע?
״כשאני רואה את האדומים אני כמו ילד קטן ויש לי דמעות של שמחה. אני מקבל סרטוני לייב מחדר ההלבשה של הנערים והנוער, אני נמצא על הקווים עם אנשיי הקשר שלי כל הזמן, מתעדכן בתוצאות ורואה שידורים. אני לא מרגיש פספוס כשאני רחוק מכיוון שהמטרה שלי היא לתמוך ולדחוף קדימה וזהו שכרי״.

קבוצת הנוער כבר 4 שנים בפסגת ליגת העל וכל שנה השנתון טוב מקודמו. העזיבה למועדונים אחרים הולכת ופוחתת וקבוצות המועדון הצעירות נחשבות לטובות בישראל. לכך פיללת?
"מחלקת הנוער גדלה והוכפלה וזה ההישג הגדול ביותר שיכולתי לבקש. קבוצת הנוער פורחת בליגת העל. אין יותר טוב מזה״.

עד כמה אתה מעורב בפרטים הקטנים?
״כשלילד יהיה חסר זוג נעליים הוא יפנה לעינב ולא אליי. כשילד לא יוכל לשלם- דרך עינב אני אכסה את התשלום. אני מעורב בהחלטות מינוי מאמנים, קניית ציוד, הוצאת כספים, מחנות אימונים. עינב חזנוולד, משה הוברמן, אבישי אברהם ואני- כולנו אוהדים שרופים. בכל שנה נקבע תקציב ואנו עומדים בו. אנחנו עורכים ישיבות הנהלה טלפוניות ומקבלים החלטות. אני לא אתערב לעולם בנושאים המקצועיים. השלישייה קיבלו ממני מפתחות ומנדט לנהל הכל כראות עיניהם- ביושר כפיים ובתום לב. זכיתי שכאלה אנשים עובדים איתי צמוד״.

היום בעלים של קבוצות כדורגל נמצאים בעין הסערה. מקבלים ביקורת על ההתנהלות, נתונים לחשדות. בשביל מה לך כאב הראש הזה?
״מדינת ישראל היא הבית שלי. אני יהודי גאה וכל עוד יש באפשרותי לתמוך ולתרום לנוער בארץ כך אעשה. אין עשן בלי אש והחשדות הן בגלל בצע כסף ורצון לגזור קופונים. אצלי הכל טהור, וכל ילד שמתקדם- הוא שמוביל אותי להמשיך לתת. כל ילד ברמת גן- גבעתיים הוא הילד שלי״.

מה דעתך על הפעילות החברתית חינוכית והתרומה לקהילה של המועדון הרמת גני? רק בשבוע שעבר חנך המועדון פרויקט מדהים שיצר תקדים בכדורגל הישראלי כשהוקמה קבוצת כדורגל לילדים עם צרכים מיוחדים במחלקת הנוער.
"רמת גן מצטיינת בתרומה לקהילה. במוצ״ש האחרון הלכתי לבר מצווה בסן אנטוניו ואנשים ניגשו לאשתי והחמיאו על קבוצת הצרכים המיוחדים. עד אמריקה השמועות הגיעו. אותי הכותרות לא מעניינות. העשייה היא החשובה. קבוצה כזו חשובה יותר מניצחון בקבוצת הבוגרים, וזה הייעוד שלנו במועדון״.

מה החזון שלך?
״קודם כל שנהיה בריאים. מועדון שגודל ומתפתח הוא החזון שלי. זה כמו פיתוח עסק. מכיוון שאינני מחפש רווחים, רמת גן היא עסק לא רווחי. אך פיתוח השחקנים והעלאתם לבוגרים, הורים מאושרים על מסגרת לילדים, פיתוח מחלקת הנוער וצמיחה, הם הדברים שאני רואה למול עיניי.

אני מאחל לעצמי להיות שותף לבניית אצטדיון כדורגל בעיר. אני עובד בשיטה היפנית שמדברת על גידול מכירות בכל שנה. ככה אני בכל שנה שואף לשפר את הקיים״.

עד מתי יהודה? אתה אמנם נמרץ אך לא צעיר. לא עובר לך בראש- בשביל מה אני צריך את זה? אולי כדאי למכור?
״אני נהנה. אני רואה קידום והתפתחות וכל זמן שאני פה כל כולי למען המועדון. גם כשאסיים את תפקידי אקנה מנויים ואעזור בכל דרך. אני מתכוון להיות פה עד 120. יודעת מה? אולי עד 119, אקח לי שנה כדי להחזיר את הציוד למי שצריך.

מילה לאנשים שעובדים לצידי- עינב, משה, אבישי- אתם זהב ויהלומים, אתם עבורי יותר מאחים ובלעדיכם לא הייתי כאן. עינב עומד בחזית הראשונה סופג אש והוא הפך בשנותיו פה את המועדון לכשר, נקי, טהור, ועל כך אני מוריד בפניו את הכובע. הוא בנה מועדון בריא, מועדון שהקשר שלו עם האוהדים הוא יום יומי, והפועל רמת גן- גבעתיים כאן בזכות ולא בחסד. כולנו משפחה אחת גדולה!".